בכל הנוגע לסיפורים אמיתיים, לא יכולנו להיות סיפור נוקב או מתקדם יותר מאשר כולם מדברים על ג'יימי, הסיפור של ג'יימי קמפבל, הלא הוא פיפי לה טרו.
הסרט התיעודי המוזיקלי הוא הסרט הראשון של ריג'נסי אנטרפרייז תחת הדגל של אולפני המאה ה-20, ובימוי בכורה של ג'ונתן באטרל. עם תסריט של טום מקריי ודן גילספי סלס; הסרט התיעודי הזה, המבוסס על המחזמר המקורי באותו שם, אמור להוות חיזוק לקהילת הלהט"ב כאשר הוא יוקרן בבכורה בפברואר 2021. באשר למוזה שלו, מאז ההופעה הראשונה שלו כדראג קווין, קמפבל למד דבר או שניים על החיים, ועל עצמו."כשהייתי צעיר חשבתי שאני רוצה לעשות קריירה מעיסוק בדראג, אבל מאז שיניתי את דעתי. אבל עכשיו הבנתי שכן, אני יכול לעשות דברים בתור ג'יימי. אז זה לא רק הקהל אולי למדתי דברים. זה גם אני."
כילד צעיר הרגיש ג'יימי כמו אאוטסיידר, מישהו שלעולם לא ישתלב עם בני גילו, במיוחד בני גילו הגברים.
כנער, הוא לא יכול היה להשתחרר מהצורך להביע את עצמו בצורה שהיא מנוגדת לחלוטין לכל מה שהחברה אמרה לו שהוא צריך להיות או להרגיש. עם התמיכה הבלתי נגמרת של אמו, מרגרט, קמפבל למד שהוא יכול להיות גם ג'יימי וגם פיפי.
בראיון ל-BBC, קמפבל אמר על הצורך שלו להיות פיפי, יצאתי בתור הומו בגיל 14, כי בשבילי זה הרגיש כאילו אין טעם לנסות להעמיד פנים שאני לא. זה היה פשוט כל כך ברור.
"אבל זה אומר שהציקו לי כל הזמן. בבית ספר יסודי אנשים אמרו דברים כמו "את ילדה, את בת."אבל כשהגעתי לבית הספר התיכון זה נעשה מעופש. שמעתי דברים כמו, "אתם הומואים, בחורים תחתונים נגד הקירות." ניסיתי לחסום את כל הדברים הנוראים, אבל הזיכרון העיקרי יש לי חוזר מבית הספר עם מבוגרים בוגרים שצועקים עלי התעללות.
קמפבל צודק כשהוא מדבר על כמה רחוק הגיעה תרבות הדראג בשנים האחרונות. עוד ב-1995, כשכמעט אף אחד לא ידע מה זו מלכת דראג ואנשים עדיין היו מאוד 'בארון' לגבי כל ספקטרום מיניות, כל התרבות קיבלה דחיפה כאשר פטריק סווייזי, ווסלי סנייפס וג'ון לגויסמו כיכבו. בקומדיה To Wong Foo, Thanks For Everything, Julie Newmar.
עם זאת, העולם בו אנו חיים כעת הוא עולם אחר, ותוכן LGBTQ+ הוא מרכיב עיקרי בתרבות שלנו. בין מופעים כמו מרוץ הדראג ואופוריה של רו פול, ושינויי מדיניות לאומיים ועולמיים גדולים בכל הנוגע לחוקי שוויון נישואין ואנטי אפליה, לאנשים שמגדרם ומיניותם יוצאים מהנורמה יש עוד דרך ארוכה לעבור, אבל יש אין להכחיש שיש הרבה יותר בחוץ בשבילם עכשיו ממה שהיה אי פעם.
קמפבל יודע שאמנם מלכות הדראג ותרבות הדראג לא יהיו מיינסטרים, אבל הוא מקווה שתוכניות כמו מרוץ הדראג של רופול ומשפיענים אחרים שמוציאים את עצמם שם, הוא וכל מי שרוצה לדעת יותר על התלבשות בדראג ירגישו הרבה יותר רצוי בחיי היומיום שלהם.
