מדי פעם, סרט יגיע לבתי הקולנוע וימשיך להגדיר לגמרי דור. הסרטים האלה נדירים להפליא, אבל ברגע שהמעריצים זוכים לראות אותו בפעם הראשונה, שום דבר לא יהיה אותו דבר שוב. בטח, אנשים אוהבים זיכיונות ענק כמו ה-MCU, DC ומלחמת הכוכבים, אבל סרטוני דור הם אלה שחורטים מקום ייחודי בתולדות הקולנוע.
כשמסתכלים אחורה על שנות ה-80, סרטים מעטים לוכדים את הנוער של התקופה כמו מועדון ארוחת הבוקר. הסרט פשוט בהנחות ובביצוע, אבל אין להכחיש שהוא עדיין רלוונטי ומשפיע כתמיד. לפני שיצא לבתי הקולנוע, הסרט הזה היה כמעט הרבה יותר אפל.
בואו נראה איך The Breakfast Club האיר את העניינים.
הסוף המקורי נתן הצצה אפלה אל העתיד
מועדון ארוחת הבוקר הוא סרט יום-בחיים שמתמקד בכאן ועכשיו ולאו דווקא במה שהולך לקרות בהמשך. זה מאפשר למעריצים להסיק מסקנות משלהם ולכתוב את הסוף שלהם לדברים, ועולם האפשרויות הופך את הסרט לכל כך ייחודי.
במהלך טיוטות מקוריות של הסרט, הייתה מעורבת סצנה שעמדה לצייר תמונה של מה שקורה לכמה מהדמויות האהובות עלינו. במקום לפשט את הדברים, ג'ון יוז התכוון להפיל את הפטיש ולכתוב את הסיומות שלהם בצורה אפלה.
ג'ון קפלוס, שגילם בסרט את קרל השוער, חשף שלג'ון יוז הייתה פעם סצנה מעורבת שהראתה מה קרה לכמה מהדמויות.
קפלוס הצהיר ש"אמרתי לבריאן (אנטוני מייקל הול) שהוא הולך להיות סוכן מניות גדול, ימות מהתקף לב בגיל 35. קלייר תנהג בפרבר ותהיה עקרת בית. ג'ון בנדר, אם וכאשר ישחררו אותך מהכלא…"
הסוף הזה היה משנה כל כך הרבה דברים עם הסרט הזה, ובאמת, אנשים אולי לא היו נטו כל כך להישאר ולצפות בו שוב.
הסיום האמיתי שמר על דברים קלילים
אחת הסיבות העיקריות לכך שמועדון ארוחת הבוקר עובד כל כך טוב כסרט היא בגלל התקווה שניתן למצוא בסיומו. כן, כל ילדי התיכון האלה הוגדרו לפי מי הם עכשיו או מאיפה הם באים, אבל כפי שאנו רואים בסופו של דבר, יש הרבה צמיחה שמתרחשת במהלך המעצר הגורלי הזה, כלומר יש אופטימיות שהם כולם יכולים לתפוס את העתיד שלהם.
הגילוי שהדמויות האלה פשוט הסתדרו בדיוק כפי שהתחנות הנוכחיות שלהן בחיים היו מציעות גוזל מהצופה את התקווה ומפחית את הצמיחה שאפשר למצוא במהלך הסרט.
למרבה המזל, ג'ון יוז החליט לשמור על טון הסוף הרבה יותר קליל. כל דמות המעורבת בסרט מסוגלת לעזוב את בית הספר התיכון שרמר באותה שבת בביטחון שהם יכולים להשתנות לטובה ושאין להם צורך לתת למעמד החברתי או לנורמות החברתיות להכתיב מי הם.
בגלל שיוז שמר על דברים קלים יותר ומלאי תקווה, המעריצים חוזרים כבר שנים. הדמויות הללו טבועות בהיסטוריה הקולנועית, והן ממשיכות להתגלות על ידי קהל צעיר עם כל דור שעובר. ככל שאנשים כן רוצים לכתוב סיפורים משלהם על עתידן של הדמויות הללו, יש כבר שנים קריאות לסרט המשך ואפילו לעיבוד מחודש.
האם יהיה סרט המשך או רימייק?
זה מעניין שאנשים תמיד נאלצו לראות סרט המשך לסרט הזה, ובגלל העניין, נראה שתמיד מדברים על סרט המשך פוטנציאלי, בדומה ללהיטים אחרים משנות ה-80 כמו The שוטים.
בשלב זה, המשך לא סביר, אבל גרסה מחודשת עשויה להיות על הפרק בשלב מסוים. הסופר ג'ון יוז כבר לא איתנו, אבל הוליווד תעשה את מה שהיא עושה הכי טוב, כלומר למחזר רעיונות מוצלחים עם ספין מודרני על דברים.
השחקן ג'אד נלסון, שגילם את ג'ון בנדר במקור, לא מרגיש שצריך להתרחש רימייק, ובאמת, אנחנו לא יכולים להאשים אותו. הסרט בסדר כמו שהוא ואין שום סיבה להתעסק בו.
אפילו מולי רינגוולד התבטאה נגד גרסה מחודשת, ואמרה, "אני לא חושב שאתה יכול לעשות אותו מחדש עכשיו, כולם היו רק בטלפונים שלהם ואף אחד לא ידבר אחד עם השני."
מועדון ארוחת הבוקר היה כמעט הרבה יותר אפל, ואם הסרט בסופו של דבר נעשה מחדש, נקווה שהכותב החדש ישמור על הסוף מלא התקווה.
