ל-Pretty Little Liars הייתה השפעה עצומה על טלוויזיה למבוגרים צעירים. הוא גם אחראי להצלחתם של מספר מכוכבי התוכנית. כל כך הרבה מעריצים עדיין עוקבים אחר הקריירה של אנשים כמו שי מיטשל כמו גם זו של אשלי בנסון. אבל מעריצים רבים שמו לב של-Pretty Little Liars יש הרבה מן המשותף עם דרמת רשת נוספת למבוגרים צעירים שהשיקה גם קריירות רבות… אנחנו מדברים, כמובן, על Gossip Girl.
לא חסר קווי דמיון בין Pretty Little Liars ו-Gossip Girl מנקודת מבט של סיפור. אבל גם המופעים מקורם מאותו מקום. הסופרת שרה שפרד עבדה ככותבת רפאים בחברה בשם Alloy כשהיה לה רעיון לסדרת הספרים שלה שהותאמה לטלוויזיה זמן קצר לאחר פרסום. Alloy הייתה אותה חברה שאחראית לסדרת ספרי Gossip Girl. אז, זה לא יהיה עניין של דמיון לטעון ששרה הושפעה ישירות מהצלחתה של Gossip Girl.
עדיין, הסופרת, מנהלת המופעים של Pretty Little Liars ויוצרים אחרים טוענים שהתוכנית שלהם שונה מ-Gossip Girl. אנחנו יודעים זאת הודות להיסטוריה מעמיקה בעל פה של התוכנית מאת Cosmopolitan.
בואו נסתכל…
הדמיון אינו ניתן להכחשה
בואו נדבר רגע על קווי הדמיון… אולי הדוגמה הבולטת ביותר של Pretty Little Liars שמרימות אלמנט סיפור מרכזי מ-Gossip Girl היא הרעיון של הסטוקר המסתורי עם שם בדוי. הסטוקר הזה משתמש באותו איום של סחיטה שגוסיפ גירל עושה בתוכנית באותו שם. גם רבות מהדמויות עצמן נראות דומות למדי, כמו בלייר וספנסר; שניהם מתארים את הסטריאוטיפ של הברונטית הצמודה והשולטת למחצה.ואז יש את הבלונדיניות המעצבנות והאופנתיות בשתי התוכניות, מערכות היחסים הבלתי מתאימות, וכל טרופי הסיפור שאפשר למצוא בכל מופע בהשראת אופרת סבון.
עם זאת, אנחנו חייבים להודות שמניין ההרוגים ב-Pretty Little Liars גדול משמעותית מזה ב-Gossip Girl. אחרי הכל, ההימור ב-Pretty Little Liars הוא הרבה יותר אפל ומזעזע. וזה היה שורש הרעיון של שרה שפרד לתוכנית.
מאיפה בא הרעיון לתוכנית
במהלך הראיון הקוסמופוליטי, הסופרת שרה שפרד טענה שהרעיון שלה לסיפור הגיע מהעניין שלה בסטוקרים.
"ידעתי שאני רוצה לכתוב סיפור מסתורי שיש לו קשר לסטוקרים", הסבירה שרה. "היה הדבר החדש הזה בטלפונים: הודעות טקסט. גם המדיה החברתית רק התחילה לצאת.אז הרעיון של A [אלמוני, יודע כל, סטוקר-סלאש-נבל] הגיע משם."
אבל הרעיון היה אפילו יותר אישי מזה…
"היתה לי שכנה כשגדלה, אישה בגילה של אמא שלי, שנחטפה כשהייתה נערה. אני חושב שאמא שלי הוקסמה [מחטיפות]. היא תמיד באה אליי ללחוש, 'הידעת ש[השכנה] נחטפה כשהייתה צעירה?' אחר כך עברתי לפילי והייתה לי חברה נוספת שגם נחטפה [כילדה], והיא אף פעם לא דיברה על זה באמת. אז תמיד פחדתי לחטוף. אני זוכרת שחשבתי, מה קורה כשמישהו לוקח אותך? מה קורה הבא?"
למה הם חושבים ששקרניות קטנות ויפות שונה מ-Gossip Girl
קווי הדמיון ל-Gossip Girl ניכרו בפרסום של Pretty Little Liars. הרבה מהקשרים האלה נוצרו על ידי אלה שהבחינו בעיתוי הקרנת הבכורה של התוכנית.
"צפיתי בטייס ושאלתי, 'אווווו, חרא.זה היה תזמון מושלם!", מעצבת התלבושות של Pretty Little Liars, מנדי ליין, אמרה. "Sex and the City הושלם. Gossip Girl רק התפוגגה. יכולתי לראות את כיס הזמן הזה לאופנה חדשה ופריחה את הגבולות בתיכון. Gossip Girl עשו את זה אבל התקציב שלהם היה כל כך גבוה. רציתי לעשות משהו פורץ דרך כזה, אבל ניתן להשגה."
בסופו של דבר הרעיון הזה של "השגה" עמד במרכז הטיעון של אשת התוכנית של Pretty Little Liars, מרלן קינג, מדוע התוכנית שלה שונה מ-Gossip Girl.
"[שקרניות קטנות הן] מציאות מוגברת אבל את הבגדים שהם לובשים אתה יכול לקנות בקניון", הסבירה מרלן קינג לקוזמו. "באותה תקופה, Gossip Girl היה להיט גדול, והיינו כמו: אנחנו לא גוסיפ גירל. אנחנו רוצים להיות מבוססים בצורה שאנשים בין ניו יורק ללוס אנג'לס יוכלו להתייחס אליו."
כמובן, אנשים שאהבו את Gossip Girl היו חייבים לאהוב את Pretty Little Liars, עם זאת, התוכנית הייתה הרבה יותר אפלה ומבוססת הרבה יותר (פחות או יותר) מהתוכנית על האפר איסטיידרים העשירים ביותר בניו יורק עִיר.זה לא היה קשור לסנובים. זה היה על נשים צעירות שיכלו להיות כל אחד… כמובן, הן היו מדהימות, יצאו מהכל, והיו להן את כל הגישה לטכנולוגיה ולבגדים כמו אלה שהיו ב-Gossip Girl.
