מעט אולפנים בעולם שמתקרבים להתחרות במה שדיסני הצליחה להשיג לאורך זמן, וזה רק מדבר על העבודה שלהם על המסך הגדול. ערוץ דיסני הוא מצרך מצרך כבר עשרות שנים, והרשת עצמה פינתה את מקומה לתוכניות מצליחות מאוד שמצאו גדודי מעריצים.
למרות כל ההצלחה שלהם, הערוץ אפשר ברצון לתוכניות מצליחות להגיע לסוף מוקדם, בניגוד להארת פרקים נוספים. כפי שמתברר, הרשת השתמשה בכלל מעניין כדי לעזור לנווט במימי התכנות ומעבר לכך.
אז מה זה הכלל הזה, ואילו תוכניות הושפעו? בואו נסתכל על הדרך המעניינת שערוץ דיסני עבר עם חוק 65 הפרקים.
The 65-Episode Rule
בדרך כלל, רשת טלוויזיה לא רוצה יותר מאשר שהתוכניות שלה יהיו ארוכות על המסך הקטן, אבל דיסני תמיד נודע לעשות דברים בדרך שלהם. ללא ידיעת רוב, ערוץ דיסני השתמש בעבר בחוק של 65 פרקים, והציב מגבלה על מספר הפרקים שיכולים להיות לתוכנית מצליחה. מסתבר שיש סיבה לכלל המוזר הזה.
במהלך שנות ה-90, דיסני תשיק את מגבלת 65 הפרקים שלהם לתוכניות שלהם בערוץ דיסני. מגבלה זו למעשה גרמה לרשת להגדיר את ההצגות שלה ל-65 פרקים ואז לקרוא לדברים טובים משם, אלא אם כן נעשה סרט לאחר מכן.
לפי Fandom, דיסני יישמה את הכלל המוזר לכאורה הזה כדרך להתמודד עם לוחות זמנים של תכנות. לפי האתר, "עם 65 פרקים, ניתן לשדר פרק אחד בכל יום חול, להגיע לפרק ה-65 בסוף השבוע ה-13 (5 x 13=65).שלושה עשר שבועות הם רבע שנה. ניתן לשדר ארבע תוכניות בנות 65 פרקים בשנה קלנדרית."
זה נתן לרשת גמישות מסוימת בתכנות, הפצה ודירוגים, אבל זה גם גרם לתוכניות פנטסטיות ליפול מהצד. תהיתם פעם מדוע התוכנית האהובה עליכם בערוץ דיסני נדחתה? יכול להיות שהכלל הזה קשור לזה.
אפילו סטיבנס, ליזי מקגווייר ועוד הושפעו
אין ספק שהכלל הזה השפיע על כמה תוכניות נהדרות באמת משנות ה-2000, כולל אבן סטיבנס וליזי מקגווייר שנותרו שתיים מהתוכניות הפופולריות ביותר בתולדות ערוץ דיסני. למרבה הצער, אלו אינם הנפגעים היחידים בשלטון המוזר של דיסני.
Lilo & Stitch: The Series, Phil of the Future, American Dragon: Jake Long ועוד לא הצליחו לשבור את מגבלת 65 הפרקים. המשמעות היא שאנשים רבים כשגדלו וצפו ברשת נאלצו לצפות בשידורים חוזרים של התוכניות האהובות עליהם, בניגוד לקבל פרקים חדשים.בטח, אפילו סטיבנס וליזי מקגווייר קיבלו שתיהן סרטים, אבל פרקים נוספים היו טובים בהרבה.
כפי שציינו, הכלל הזה התחיל בשנות ה-90, אז הוא השפיע על תוכניות מדהימות כמו The Famous Jet Jackson ו-So Weird, ששניהם היו ראויים לקבל עוד כמה פרקים. עם זאת, דיסני חוקקו את השלטון שלהם והתוכניות הללו נפלו מהצד לטובת תוכניות אחרות שיגיעו לקבוצה.
מראה כאילו זה אז רייבן שברו את הכלל
למרבה המזל, היו תוכניות ששברו את התבנית והצליחו להימלט מגורלן של תוכניות אחרות שנפלו טרף למגבלה של 65 פרקים. כמובן, התוכניות האלה היו כולן להיטי ענק, אבל זה רק מראה שהביצוע הזה במהלך התקופה הזו לא היה הישג קל.
That's So Raven, בדומה לאבן סטיבנס וליזי מקגווייר, היה להיט ענק ברשת.למעשה, היא בסופו של דבר קיבלה סדרת ספין-אוף שגם זכתה להצלחה. That's So Raven בסופו של דבר שידר 100 פרקים בתקופתו על המסך הקטן, שהיה מעט יותר מהאנה מונטנה. דברו על נוצה ענקית בכובע להופעה! האנה מונטנה היא אחת התוכניות הגדולות בהיסטוריה של הרשת, ובכל זאת, That's So Raven הצליחה להפיק פרקים נוספים, והוכיחה שהתוכנית הייתה מדהימה.
יהיה מעניין לראות איך הדברים יסתדרו עכשיו שלדיסני יש שירות סטרימינג משלה והיא תנסה להתבסס על תוכן מקורי. אנחנו יודעים ש-The Mighty Ducks: Game Changers יוצגו בפלטפורמה, וכך גם מופעי אנימציה המבוססים על מואנה, Zootopia והנסיכה והצפרדע. האם התוכניות האלה יסגרו כמו תוכניות העבר של ערוץ דיסני? נקווה שכולם יקבלו הזדמנות לשגשג ב-Disney+ לאחר ההשקה.
חוק 65 הפרקים של דיסני גזל מהמעריצים תוכן איכותי, אז אולי החברה תשנה דברים ותתמיד בתוכניות שהמעריצים באמת רוצים לראות.
