צ'אק לור מכונה לעתים קרובות 'מלך הסיטקום'. זה לא אמור להיות כל כך מפתיע מכיוון שהוא האיש מאחורי כמה מקומדיות המצב המצליחות בכל הזמנים, כולל "המפץ הגדול" ו"שני גברים וחצי". לכן, הוא גם אחראי ליצירת כמה מדמויות הטלוויזיה האהובות ביותר בכל הזמנים. ללא ספק, היו כמה סיפורים מטורפים מאחורי הקלעים מהתוכניות שלו, כולל דרמה גדולה… אהמ… אהמ… צ'רלי שין, מישהו? אבל צ'אק למד היטב בהתמודדות עם דרמה על הסט לפני שיצר סדרה משלו. הסיבה לכך היא שהוא עבד ככותב בסיטקום הקלאסי של רוזאן בר. הנה מה שהוא חשב לעבוד איתה.
צ'אק נשכר כסופר ברוזאן
לפי ראיון לארכיון של הטלוויזיה האמריקאית, צ'אק לור הובא לסיטקום של רוזאן בר על ידי בוב מאייר, שהפיק אותו. צ'אק עבד תחת בוב על My Two Dads והם בנו מערכת יחסים חזקה.
רוזאן כבר הייתה תוכנית מצליחה כשצ'אק לור נשכר כסופר. בטח, זה עדיין היה בראשית ימיו, אבל הוא גרף את הצופים וזה היה אהוב על ידי המבקרים. מכיוון שהיוצרים של רוזאן לא התכוונו לשכור סופרים אחרים עד ששכרו מפיק בכיר חדש, סוכנו של צ'אק לור לחצה להם לשכור את בוב כדי שבוב ישכור את צ'אק. וזה עבד.
למזלו של צ'אק, בוב הציע לו מעט מיגון מפני רוזאן, שידועה כמאתגרת לעבוד איתה. זה היה נכון במיוחד כשמדובר במפיקים ובכירי רשת. למעשה, הייתה כל כך הרבה דרמה מאחורי הקלעים ברוזאן… אבל זה היה רק חלק מההופעה החדשה והמרגשת הזו, שצ'אק עדיין אסיר תודה על כך שהוא מוכשר.
העבודה על רוזאן הייתה מקום נהדר ללמוד אבל חוויה אומללה
"זו הייתה סביבה מאוד הפכפכה", הסביר צ'אק. "[בהתחלה], היינו שם כמה שבועות ו[רוזאן] שרה את ההמנון הלאומי בסן דייגו. אז היו מסוקים שטסו מעליו כמה שבועות אחרי שהתחלנו."
כמובן, צ'אק התכוון לרגע השנוי במחלוקת שבו רוזאן שחטה בכוונה את ההמנון הלאומי במשחק סן דייגו פאדרס. זה עורר סערת אש של תגובות שליליות, כולל מהנשיא דאז, ג'ורג' ה. וו. בוש.
"נשיא ארצות הברית תקף את כוכבת התוכנית. כלומר, זה היה מטורף מהיום הראשון", המשיך צ'אק.
צ'אק גם אמר שנאמר לו את חוקי התוכנית תוך כדי; כלומר דברים יכולים להשתנות בהתראה של רגע עקב הדרישות והגישה המשתנה של רוזאן. למעשה, התסריט הראשון של צ'אק לור שכתב לתוכנית כמעט גרם לו לפיטוריו, לדבריו.רוזאן שנאה את זה כל כך.
"היא פשוט שנאה את זה. אין לי פרסומת זיכרון למה שהתסריט היה במיוחד", אמר צ'אק לפני שהודה בחוזקות היצירתיות של רוזאן. "היה לה אינסטינקט די טוב לגלידות. היא רצתה לכתוב קומדיה כנה. אתה יודע, על מה שמשפחות אמיתיות אומרות ועושות. איך הן מתייחסות אחת לשנייה. והההההההההההההההההה ממך ממש מהר או שאתה נעלמו."
"זה היה די חינוך. ושוב, זה היה שבועות של 70 שעות. עבדנו 17 שעות ימים. שישה ימים בשבוע במשך כמה שנים. זה היה מטורף. היית הולך הביתה השמש זורחת. זה היה מטורף."
לאחר מחלוקת ההמנון הלאומי של רוזאן ב-1990, התוכנית שלה 'התמדה' במשך כמה חודשים בגלל כל העיתונות הרעה והרגשות השליליים. אבל הודות לעבודה הקשה של הכותבים, כולל צ'אק, והצוות, הסדרה טיפסה בחזרה ל-40 מיליון הצופים שלה לכל גובה פרק.
"זה לא נשמע היום. אבל היו אז רק ארבע רשתות. פוקס הייתה עדיין רשת תינוקות. אז, זה היה די מרגש להיות בתוכנית עם סוג כזה של טווח הגעה. זה היה אומלל אבל זה היה די- זה היה מקום נהדר ללמוד."
האמת היא שהניסיון של צ'אק לור עם רוזאן עזר לו להפוך לכותב ולמפיק בפועל שהוא היום. השיעורים שלמד בתוכנית ההיא נתנו השראה יצירתית לסדרה שלו, Grace Under Fire, ועזרו להזניק את הקריירה שלו לגבהים שמעטים מפיקים ומנהלי שואוראנים יכולים להגיע. אבל זה לא אומר שהזמן שלו היה קל. הוא עסק ברוזאן בר, אחרי הכל. עם זאת, העובדה שהיא רצתה להתמקד בלספר סיפורים קומיים שהגיעו מהאמת ומהמאבק של המשפחה האמריקאית היומיומית עזרה לבסס את כתיבתו של צ'אק וזה משהו שהוא נראה אסיר תודה עליו.
