למי שגדל בשנות ה-90, 'גברת Doubtfire' הוא כנראה סרט שראיתם כמה פעמים בעבר.
השפעתו על תרבות הפופ הייתה עמוקה וגם היום עדיין ניתן להרגיש את השפעתה. הקלד את Mrs. Doubtfire בגוגל והשאלה הראשונה שצצה היא, "האם יש ל- Netflix את Mrs. Doubtfire?" ברור, עשרות שנים מאוחר יותר, לסרט עדיין יש השפעה.
הסרט זכה להצלחה מפלצתית בקופות, והכניס 441 מיליון דולר, למרות העובדה שהיה לו תקציב של 25 מיליון דולר. רובין וויליאמס היה המנהיג על המסך והוא היה מוקף בהרבה צעירים, במיוחד ילדיו בסרט, ליסה ג'קוב, מארה ווילסון ומתיו לורנס.
כפי שמסתבר, לא רק וויליאמס היה המנהיג במצלמה, אלא שהוא גם היה אדיר מחוץ למצלמה.
נסקור את העצה שמשנה קריירה שנתן וויליאמס לג'קוב ולורנס במהלך הזמן שלהם יחד על הסט. עוד נעמיק בסיפורים אחרים של וויליאמס מאחורי הקלעים במהלך צילומי הסרט. אנשים כמו פירס ברוסנן היו גם מצטרפים לחוויה, כמובן, זו הייתה חוויה ייחודית, בלשון המעטה.
השחקן המנוח לעולם לא יישכח, הוא ממשיך לעורר אנשים עד היום.
זיכרונות נעימים
וויליאמס באמת דומה לאף אחד וזה היה ניכר על הסט במהלך הסרט. וויליאמס עשה הרבה עבודה ספונטנית, שהוסיפה להוד של דמותו. מת'יו לורנס נזכר בתהליך הליהוק לצד וראייטי וכצפוי, זה היה מחוץ לנורמה, "רובין בעצם קיבל לי את התפקיד", אמר לורנס. "הוא רכן מעלי ואמר 'אני ממש אוהב אותך.אני רוצה שתשחק את הבן שלי, אז אתה צריך לעבוד איתי על זה. אני הולך לעשות משהו, פשוט לך עם זה" הוא הפנה את גבו למצלמה ופשוט צבט אותי כל כך חזק, בדיוק בנקודה הרגישה הזו בין הזרוע שלך לחזה שלך. התגובה שלי הייתה תגובה נורמלית - 'היי, אתה לא יכול לעשות את זה. פשוט פגעת בי. מה אתה עושה?'''
כולם בחדר התחילו לצחוק. "זה היה הרגע שהביא לי את התפקיד", הוא ציין "העובדה שהגבתי כך לגברת דובטפייר זה מה שהם חיפשו ורובין ידע את זה."
יחד עם הילדים, לוויליאמס הייתה השפעה חיובית על ותיקי המשחק כמו פירס ברוסנן. כוכב 007 נזכר שפגש את השחקן המנוח בכיסא האיפור שלו בפעם הראשונה.
"הם אמרו, 'אתה רוצה לפגוש את רובין וויליאמס?' אמרתי, 'כן, בטח'. נכנסתי לקרוואן האיפור ורובין היה שם", הוא אמר לאסקוויר. "הוא ישב בקצה הקרוואן בחולצת הוואי שלו ובזרועותיו השעירות הגדולות, ורגליו השעירות יצאו ממכנסי המטען שלו.אבל היה לו את הראש של גברת דאוטפייר. הוא אמר, 'פירס. הו, פירס. הו, אתה כל כך חתיך. הו, תראה אותך, פירס. הו, תן לנו נשיקה. בוא הנה, תן לנו חיבוק,'" אמר ברוסנן.
כמה שהאינטראקציה הייתה נהדרת, היא לא הייתה משמעותית כמו האינטראקציות של רובין עם הילדים.
שיעורי חיים
פתוח וכנה, זה בדיוק מה שרובין היה כלפי הילדים שלו בסרט. ליסה ג'קוב במיוחד נאבקה בחרדה.
וויליאמס והאנרגיה החיובית שלו הצליחו לעזור לשחקנית בתקופה קשה עם כמה עצות אמיתיות, "אחד הדברים הכי חזקים בשבילי בעבודה איתו הוא שהוא היה מאוד פתוח וישר איתי כשדיברתי עליו הבעיות שלו עם התמכרות, דיכאון, וזה היה כל כך חזק עבורי בגיל 14. נאבקתי בחרדה כל חיי."
רובין היה מודל לחיקוי גם למתיו לורנס, הוא תמיד ניסה לנתב את השחקן הצעיר לכיוון הנכון, במיוחד כשזה הגיע לפיתויים, משהו שוויליאמס עצמו נאבק בו.
"רובין…היה כמו כוח מנחה. כמו שהוא היה פשוט, פתאום ישר מביט אלי כמו, 'אגב, אל תעשה סמים! ממש בלבל לי את המוח! אני רציני. אל תעשה אותם.' הייתי כמו 'אוקיי!' זה דבק בי."
זה, ללא ספק, מוסיף למורשת הגדולה ממילא של הסרט.
כל מה שראינו מוויליאמס על המסך, היה כמעט אותו דבר מחוץ למצלמה עם בני גילו.
הוא היה אגדה מכל כך הרבה סיבות שונות. הוא תמיד יחסר.
