עבודה עבור דיסני יכולה להיות חלום עבור כל שחקן, בין אם זה הכוכב הקרוב או מישהו שכבר היה בתעשייה זמן מה. בלי קשר, לעבוד עבור דיסני הרבה יותר קל לומר מאשר לעשות.
פשוט תשאלו את זאק סניידר, שרצה שהם יעשו את הגרסה שלו ל- Star Wars, עם זאת, דיסני לא הייתה קשובה לרעיון. למרות הדחייה, סניידר המשיך ועשה טייק משלו. עם או בלי דיסני, אתה עדיין יכול לבנות קריירה אדירה.
ראינו גם את ההפך מתקיים גם כן. כוכבים מבוססים אומרים לדיסני. הם עשו כמה ניסיונות נועזים בעבר, כמו לנסות לגרום לג'ק ניקולסון לעבוד בתור הרקולס, אמה ווטסון בסינדרלה, או וויל סמית' בדמבו. זה לא תמיד הולך להם.
במקרה הזה, דיסני יכלה להרים ללא ספק את הסרט המוביל והמשפיע ביותר של שנות ה-80. עם מייקל ג'יי פוקס בראש, הסרט זינק וניתן להרגיש את מורשתו עד היום. נסקור מדוע דיסני אמרו לא לפרויקט המסוים ומי גילה עניין ביצירת הסרט.
סטיבן ספילברג התעניין
להצליח לסרט הוא חיה בפני עצמה, עכשיו להכין את הסרט, מלכתחילה, קשה מספיק, במיוחד בעיירה מלאה בתסריטים ואמביציה.
עבור הסרט הספציפי הזה, העניין לא היה כל כך גבוה בהתחלה, עד שהכותב השותף עשה באנגר, 'Romanancing the Stone', שהעלה אותו על המפה.
לסרט היו שתי טיוטות ואחת מהן הגיעה לסטיבן שפילברג, שהתעניין מאוד בפרויקט, בניגוד לדיסני.
"כתבנו שתי טיוטות רשמיות, וזו הייתה השנייה שפנינו לכולם. אדם אחד שהתעניין מאוד בטיוטה הזו היה סטיבן שפילברג."
"עשינו כמה סרטים איתו, וכולם נחשבו לפלופים. אמרנו לסטיבן שאם נעשה את הסרט איתך וזה פלופ, כנראה שלעולם לא נעבוד שוב בעיר הזו כי אנחנו יהיו הבחורים שהסרטים שלהם נוצרו בגלל חברם, סטיבן שפילברג."
הסרט התקבל בסופו של דבר והמאבקים לא הסתיימו שם. לפי CNN, תהליך הליהוק היה קשה, במיוחד עבור תפקידו של מייקל ג'יי פוקס.
בהתחשב בלוח הזמנים של מייקל באותה תקופה ובלוח הזמנים של 'קשרי משפחה' שלו, צילום הסרט הפך למלחיץ מאוד. למרבה המזל, הכל הסתדר בסופו של דבר לכל המעורבים, והסרט הפך ללהיט מפלצתי.
באשר לדיסני, הם היו בין הראשונים שקיבלו את התסריט, ולמרבה הפלא, בזמנו, הם לא ריבית.
'בחזרה לעתיד' זורח ללא גיבוי של דיסני
למען ההגינות, נאמר שהסרט נדחה לפחות 40 פעמים לפני שלבסוף קיבל אור ירוק על ידי אולפן.
כותב שותף בוב גייל נזכר בחוויותיו המוקדמות בניסיון למכור את הסרט, "התסריט נדחה למעלה מ-40 פעמים על ידי כל אולפן גדול ועל ידי אחדים יותר מפעם אחת. היינו חוזרים כשהחליפו ניהול."
"זה תמיד היה אחד משני דברים. זה היה "טוב, זה מסע בזמן, והסרטים האלה לא מרוויחים כסף." קיבלנו את זה הרבה. קיבלנו גם, "יש הרבה מתיקות לזה. זה נחמד מדי, אנחנו רוצים משהו יותר פרוע כמו 'פורקי'ס'. למה שלא תיקח את זה לדיסני?"
זה בדיוק מה שהצוות עשה. הקונספט נראה מתאים מאוד לדיסני. עם זאת, זה חזר במהירות מכיוון שהחברה לא רצתה שום חלק בסרט, ותייגה אותו כ"מלוכלך מדי".
"שמענו את זה כל כך הרבה פעמים שבוב [זמקיס, שותף לכותב ובמאי] ואני חשבנו יום אחד, "מה לעזאזל, בוא ניקח את זה לדיסני."
"זה היה לפני שמייקל אייזנר נכנס והמציא את זה מחדש.זה היה השריד האחרון של משטר משפחת דיסני הישן. נכנסנו לפגישה עם מנהל והוא אומר, "אתם משוגעים? אתם משוגעים? אנחנו לא יכולים לעשות סרט כזה. יש לכם את הילד והאמא במכונית שלו! זה גילוי עריות - זה זה דיסני. זה מלוכלך מדי בשבילנו!"
דיסני בוודאי בועט בעצמו, כשהסרט הפך לאייקון של שנות ה-80, וסצינות המכוניות האסורות הללו הוכיחו את עצמן כאיקוניות מאוד.
התמונות האלה עדיין נחגגות היום יחד עם הסרט עצמו.
תמיד יהיה מעניין לחשוב איך דיסני היה משנה את הסרט. למען האמת, זה בסדר גמור כמו שזה.
