לא צריך להיות מומחה לקולנוע כדי לדעת שקוונטין טרנטינו יצר כמה מהסרטים הטובים ביותר שהכניסו מיליונים. אבל לטרנטינו יש סגנון מסוים של יצירת סרטים והוא רוצה לעשות דברים מסוימים שאולי צוות השחקנים שלו לא תמיד מסכים איתם. כמה שחקנים ושחקניות אפילו בחרו לא לעבוד איתו לעולם.
או שאתה לא אוהב לעבוד איתו ויש לך ניסיון רע כמו דיאן קרוגר, או שאתה מקבל טרנטינו שיכור שמנסה לגרום לך לככב בסרט בונד שלו כמו שפירס ברוסנן קיבל. רק המעריצים האמיתיים של טרנטינו מסוגלים לעבוד איתו ולשבת לצדו בזמן שהוא עושה את שלו.
אז מעניין לשמוע שטרנטינו המאוד מסוים נתן לסצנה מאולתרת לחמוק לאחד מהסרטים שלו כשהוא כל כך דבק בשמירה על נאמנות לתסריטים שלו.
אז מי היה השחקן או השחקניות ברי המזל שהגיעו אליו כדי לשכנע אותו לעשות את זה?
הסיפור מאחורי הסצנה המאולתרת היחידה הצילום של טרנטינו
אולי טרנטינו השתחרר לגבי הכללים הנוקשים שלו עם עצמו ואיך הוא רוצה שהצילומים שלו יתנהלו כי הסצנה המאולתרת הראשונה של הבמאי אירעה בסרטו האחרון, Once Upon a Time In Hollywood.
מעט מאוד חברי צוות יכולים להפר את הגישה הכמעט דמוית ראיית מנהרה שיש לו בזמן יצירת סרטיו. להציע לו שינוי קו או כל שינוי אחר הוא כמעט בלתי אפשרי. הוא רוצה שהסרטים שלו יהיו בדיוק כמו שהוא דמיין אותם בזמן כתיבת התסריטים, ללא יוצא מן הכלל.
אבל איכשהו, סצנה ב-Once Upon a Time In Hollywood חייבת לחמוק.
זו הסצנה באמצע הסרט שבה לדמותו של ליאונרדו דיקפריו, ריק דלטון, היה יום קשה במיוחד על הסט בצילומי סרט בשם Lancer.
הסצנה מראה את דלטון חוזר לקרוואן שלו ומיד זורק דברים ומקלל את עצמו על שעשה עבודה איומה בסצינות שלו שבו הוא פישל כמה פעמים ושכח את השורות שלו.
זה דיבור ארוך ומלא בגזרות קפיצות שכולן מציגות את דלטון מתגרה, מדבר ומצחיק את עצמו עוד ועוד. הוא אפילו לוגם מהבקבוק שלו רק כדי לירוק אותו החוצה ולזרוק אותו מהקרוואן שלו כשהוא משתחרר, זה מה שהכניס אותו לבלגן הזה מלכתחילה.
הוא מתחיל לשוחח על עצמו, אבל אז הוא מציב לעצמו אולטימטום שאם הוא לא יזכור את השורות הבאות שלו, הוא הולך הביתה ולפוצץ את המוח שלו.
סצינת הדקה וחצי הייתה מאולתרת לחלוטין ולא הופיעה בתסריט של טרנטינו כלל. אבל דיקפריו הוא שאמר לטרנטינו שדלטון צריך לעשות משהו כדי להחזיר אותו לפעולה.
"כל הקטע הזה קצת התפתח בזמן שצילמנו את הסרט, כי היה דבר שלם", אמר טרנטינו על הסצנה."לליאו היה עניין שלם. בשלב מסוים זה היה כמו, 'תראה, אני צריך להתעצבן במהלך הרצף של לנסר, בסדר? וכשאני מתעצבן במהלך הרצף של לנסר, אני צריך שיהיה לי משבר [אמון] אמיתי בקשר לזה, ואני חייב לחזור מזה באורך מסוים.'"
ואז פעם אחת בקריירה שלו, טרנטינו הסתמך רק על האינסטינקט של דיקאופריו לסצנה וצילם אותה בלי התסריט בכלל, אבל הוא לא עשה את זה בלי פשרה. הם צילמו שתי גרסאות, אחת עם דלטון מסמר את השורות שלו, ואחת שבה הוא לא.
זה היה הרעיון של טרנטינו לקבל את סצנת הפריק-אאוט, אבל בסופו של דבר נותר בידי דיקפריו להבין מה הוא רוצה לומר בהתקף הזעם של הדמות שלו. טרנטינו שאב השראה מהסצנה הדומה של רוברט דה-נירו ב- Taxi Driver ("אתה מדבר אלי?!").
"אני חושב שתיארתי את זה בדיוק ככה, אני חושב שצילמנו את זה בדיוק ככה - זה חייב להיות כמו טרוויס ביקל כשהוא בדירה שלו לבד", הסביר טרנטינו.
טרנטינו כנראה גם נתן רשימה של דברים שדלטון יכול להתחרפן לגביהם לדיקפריו לפני שעשה את הסצנה, ודיקפריו היה עצבני בהתחלה. "מעולם לא ראיתי אותו כל כך עצבני כמו ביום, אנחנו הולכים לעשות את הסצנה בעוד שלוש שעות", אמר טרנטינו.
בסופו של דבר, דיקפריו שאב את החוויות שלו בסצנה במקום. לכל השחקנים והשחקניות היו ימים רעים, ואפילו ליאונרדו דיקפריו יכול להיות כמו דלטון ולשכוח את השורות שלו.
"בהחלט היו לי ימים כאלה", אמר דיקפריו. "אני לא חושב שאי פעם התפרקתי ככה."
אז טרנטינו למד לתת לשחקנים שלו להשתתף יותר בתהליכי היצירה באותו יום, אבל אם הוא ייתן להם להיכנס שוב למה שיהיה סרטו האחרון נותר לראות.
