כשמשחקי הכס הסתיימו, חייה של אמיליה קלארק השתנו לנצח. את אותו הדבר אפשר לומר על קיט הרינגטון שהתחתן עם הכוכבת שלו, רוז לסלי, וסבל מתקופות של דיכאון מאז שהתוכנית שעליה גדל הגיעה לסופה… ובכן… די תהומי. הסוף הזה הוא שקיבל הרבה מהאשמה לכך שהציבור איבד עניין בעולמו המפואר של ג'ורג' ר.ר. מרטין. ועולמו של ג'ורג' היה 'מפואר'. גם הספרים שלו וגם חמש העונות הראשונות וקצת של התוכנית של HBO היו באמת מעוררי כבוד. הטלוויזיה לאירועים היא שגרמה לאנשים לשבת באותה שעה בכל יום ראשון בערב, וכמובן, גרמה להם לצייץ ולדבר על זה למחרת. אבל בימינו… לאף אחד לא אכפת.
בדומה לכוכבי התוכנית, גם המעריצים ראו את חייהם משתנים. אבל במקום לבזבז הרבה כסף כמו שפיטר דינקלג' עשה, המעריצים הביאו הרבה חוסר עניין מוחלט בתוכנית המקורית, בספרים, בפריקוול הקרוב ובכל ספין-אוף אחר ש-HBO וטיים וורנר רוצים לעשות. ככל הנראה, משחקי הכס לעולם לא ישפיעו שוב. לא רק בגלל סיום הסדרה הנורא, אלא גם בגלל כמה גורמים אחרים.
יותר מהגמר של הסדרה הרס את זה למעריצים
קל לומר שסדרת הגמר של משחקי הכס היא הסיבה העיקרית לחוסר העניין המוחלט של אנשים בנכס. אמנם יש הטוענים שלא יהיה סוף מספק לסדרה, אבל ברור שיש סיום מוכשר יותר שיוצרי הסדרה דיוויד בניוף ודן וייס היו יכולים לעשות.
היינו צריכים לראות שיא מפורט, ממושך וראוי יותר. הייתה צריכה להיות לנו איזושהי משמעות להורות של ג'ון סנואו, שכן לכל בחירת סיפור אחרת צריכה להיות משמעות כלשהי לנרטיב הכולל.היינו צריכים לקבל מימד למלך הלילה וההליכים הלבנים מעבר לכך שהם פשוט זומבי קרח מרושעים. היה צריך שיהיה לנו מישהו שבאמת הגיוני יגיע לכס הברזל. ובוודאי שהיינו צריכים לקבל קשת ראויה לטירוף עבור דאינריז טארגאריין של אמיליה קלארק, שזה היה ממש הגיוני. בחירת הסיפור הייתה בסדר, אבל הביצוע היה ממש מרושל ובגידה בכל המסע שלה. בחירות מסוג זה אינן רק אשמתו של הגמר. זו אשמת כל העונה שקדמה אליה, גם, במידה פחותה, העונות שקדמו לה.
כל כך הרבה ממה שהפך את משחקי הכס לגדולים בארבע העונות הראשונות נזנח חלקית בחמישית ובשישית וכמעט נזנח לחלוטין בשתי האחרונות.
אנחנו מדברים על חוסר ממהר, תחושה אמיתית ואכזרית של סיבה ותוצאה, דמויות שהיתה להן מטרה, ונושאים ברורים עם תמורה ברורה ומשמעותית… כל הדברים האלה הם מה שאהבנו בהם משחקי הכס גם אם לא באמת יכולנו להגדיר את זה באותו זמן.אבל כשנגמרו לתוכנית הספרים לעיבוד, הדברים התחילו לרדת. זה, כמובן, למעט כמה יוצאי דופן בעונה החמישית ובשני הפרקים האחרונים האדירים של העונה השישית, "The Battle Of The Bastards" ו-"The Winds Of Winter".
אבל הכותבים של משחקי הכס שכחו הרבה ממה שהפך את התוכנית שלהם למיוחדת וברור שפשוט רצו למהר דרך הסוף כדי להגיע לפרויקטים אחרים.
מהר ופיגור גרמו למעריצים לאבד עניין בתוכנית
לפי מאמר וידאו מאת קפטן חצות, משחקי הכס "נסחטו לאט מכל הגוון והמורכבות שלו", שכן נראה היה שיוצרי התוכנית סיימו עם זה ורצו לעבור לפרויקטים אחרים. במקום למסור את זה לכותבים שעבדו תחתיהם, הם נשארו, קטפו את היתרונות הכספיים של היותם שואוראנים של התוכנית הגדולה ביותר בתולדות HBO (כמו גם בטלוויזיה), והתקשרו אליה.
הרבה מזה גם עלה בקנה אחד עם ההחלטה להשתמש ב-Game of Thrones כשטח השקה לשורה של פרויקטים אחרים, שרובם בוטלו.זה היה מהלך תאגידי שעשתה טיים וורנר לאחר שנרכשה על ידי חברה גדולה עוד יותר, AT&T. מאז, נראה ש-HBO התקדמה יותר ויותר לקראת הפיכתה של דיסני+, חברה שמתעניינת בעיקר בזכיינות לעומת סיפורים שמונעים על ידי אמנים.
אז יש את האלמנט הפיגור מאחורי אובדן המורשת של משחקי הכס וזה הכל בידיו של ג'ורג' ר.ר. מרטין. בגלל שלקח כל כך הרבה זמן עם שני הספרים האחרונים שלו, הוא כנראה איבד הרבה מקהל המעריצים שלו. אם הוא לא היה עושה את העיבוד לטלוויזיה, או פשוט כותב את ספריו כך שיהיו בקנה אחד עם יציאת כל עונה, זו לא הייתה בעיה.
אבל בגלל שתוכנית הטלוויזיה הסתיימה כל כך גרוע ולמעריצים אין שום מושג מתי הסוף שלו ישוחרר, פשוט כבר לא אכפת להם. אין מומנטום ואין רצון לעורר תקוות לגבי משהו שכל כך אכזב אותנו.
