שנות ה-70 היו תקופה די ייחודית בהיסטוריה של הוליווד. השפעותיה של מלחמת העולם השנייה עדיין הורגשו בחריפות ברחבי העולם. כתוצאה מכך, תעשיית הקולנוע האמריקנית כמעט ירדה על ברכיה בתחילת העשור, כאשר האולפנים הגדולים בהוליווד צללו אל סף פשיטת רגל.
למרות זאת, התעשייה הצליחה לא רק לשרוד את המשבר הפיננסי, אלא גם לחוות את מה שנראה כתקופה של רנסנס. קלאסיקות קאלט כמו הסנדק, מלחמת הכוכבים וסרט המתח של סטיבן ספילברג, מלתעות כולן התעוררו לחיים בשנות ה-70.
לקראת סוף העשור, תיוולד קלאסיקה נוספת: מייקל צ'ימינו כתב וביים את "צייד הצבאים", תמונת דרמת מלחמה שבה יככבו כריסטופר ווקן, מריל סטריפ ורוברט דה נירו בן ה-35.
רציתי להעלות את ההימור
בתקציר של צייד הצבאים נכתב, "בשנת 1968, מייקל (דה נירו), ניק (ווקן) וסטיבן (ג'ון סאבאג'), חברים לכל החיים מעיירת פלדה בפנסילבניה, מתכוננים לשלוח לחו"ל בעקבות החתונה המפוארת של סטיבן ומסע ציד אחרון קבוצתי אחרון. בווייטנאם, חלומותיהם על כבוד צבאי מתנפצים במהירות על ידי חוסר האנושיות של המלחמה; אפילו אלה ששרדו רדופים על ידי החוויה, כמו גם אהובתו של ניק בעיר הולדתו, לינדה (סטריפ)."
הסרט מתפתח לסצנה בסייגון, וייטנאם, שם מייק חזר לחפש את חברו הוותיק ניק, שערק את הצבא. הוא מוצא את ניק - כיום מכור - במאורת הימורים. כהנהון לעבר ההרפתקני שלהם, הם משחקים משחק רולטה רוסית, שבאופן טרגי מגיע לשיאו כשניק יורה לעצמו בראש.
הסצנה הייתה די אינטנסיבית ומרגשת, אבל המילה אומרת שזה לא הספיק לדה נירו, שלפי הדיווחים רצה להעלות את ההימור אפילו יותר.כדי שהמתח יתגבר בסצנה, מספרים שהשחקן יליד ניו יורק רצה להשתמש בכדור אמיתי במהלך הצילומים.
עשור מערבולת
לא ברור איך דה נירו היה יכול לדמיין טרגדיה נמנעת בחיים האמיתיים לו המפיקים היו מקשיבים לו ובפועל פועלים לפי התוכנית שלו. אבל בין אם הייתה אמיתות כלשהי בטענות אלו ובין אם לא, השכל הישר ניצח ולא נעשה שימוש בכדור ממשי בצילום הסצנה.
מעניין גם כן, ההצעה המטורפת לכאורה של דה נירו לא הייתה אפילו נושא לשיחה היום אם הייתה נראית לו מלכתחילה. צייד הצבאים הוצג לראשונה ב-1978, בתקופה שבה הוא הפך לאחרונה לאב - בנו הבכור, רפאל היה אז בן שנתיים. דה נירו היה גם בקצהו של עשור סוער מבחינה עבודה, שבו שיחק בסרטים מגדירי קריירה כמו נהג מונית והסנדק השני.
עבודתו בפרק השני של סדרת הסרטים "הסנדק" היא שאכן זיכתה אותו באוסקר הראשון שלו, לשחקן המשנה הטוב ביותר ב-1974.כל אחריות העבודה והמשפחה הללו החלו להצטבר עבור דה נירו. כתוצאה מכך, הוא קיבל אז את ההחלטה לקחת הפסקה מסרטים לגמרי, ולו לכמה שנים.
מצגת חזותית מרשימה
אז, דה נירו כבר הסכים לעבוד עם חברו הקרוב, הבמאי מרטין סקורסזה, על סרט ביוגרפי של המתאגרף המפורסם ג'ייק למוטה. אבל בזמן שהוא חיכה שהפרויקט הזה יגיע (בסופו של דבר, בדמות הסרט "Ringing Bull" משנת 1980), הוא תכנן להתרחק מכל הופעה של משחק. זה היה עד שהוצג בפניו התסריט של צייד הצבאים.
לפי דה נירו, ההצגה הוויזואלית הבולטת היא כמו הדמויות בתסריט שמכרה אותו בסופו של דבר. "זה היה תסריט אפור ואדום, כזכור, מאת מייקל צ'ימינו, הוא אמר ל-GQ ב-2019. "על השער הייתה תמונה של בחור, מערסל רובה, ברור שהדמות של מייקל בסרט.הוא היה די בצללית, עם צבי קשור על מכסה המנוע של קאדילק לבנה, עם מפעלי פלדה ברקע. זה היה כל כך נהדר!"
"חשבתי שזה יהיה פוסטר נהדר," הוא המשיך. "למעשה, כשראיתי את הפוסטר בסופו של דבר התקשרתי לסיד שיינברג (מנהל ביוניברסל פיקצ'רס) ואמרתי לו שזה עסוק מדי ושהם צריכים ללכת עם משהו פשוט יותר. אבל בכל מקרה, אהבתי את הסיפור ואת הדיאלוג. פשוט חשבתי שזה תסריט נהדר. זה היה כל כך פשוט וזה נראה לי כל כך אמיתי. הדמויות דיברו אליי. אהבתי שהם לא אמרו הרבה, שאין שום דבר שמתנשא או מתנשא כלפיהם".
וכך נולד הסרט הקלאסי, ויחד איתו, הסיפור הפרוע לכאורה של הרעיונות הקיצוניים של דה נירו על הסט.
