אפילו אנשים כמו Brad Pitt מצאו השראה איפשהו. לפני שהתחיל בהוליווד, בין האהובים עליו היו גארי אולדמן, שון פן ומיקי רורק - כולם שחקנים שאנחנו יכולים לראות בבראד בצורה כלשהי.
כמו הרבה כוכבים אחרים, הצלחה לא הייתה ערובה בשלב מוקדם, פיט נאבק בסרטים ללא שם, יחד עם הופעה באופרת הסבון 'עולם אחר'. לאט אבל בטוח החלו להגיע הופעות טובות יותר ואחת מהן הייתה לצד טום קרוז ב'ראיון עם הערפד: דברי הערפד'. צוות השחקנים היה עמוס בכישרון, יחד עם קרוז, קירסטן דאנסט ואנטוניו בנדרס לוהקו גם לסרט.
בסופו של דבר, ההופעה של פיט התקבלה בצורה גרועה וחלק גדול ממנה היה קשור לאווירה שמאחורי הקלעים.התסריט לא היה בדיוק מה שפיט חשב וגם מערכת היחסים שלו עם כוכב מסוים בפרויקט לא היה הכי גדול. זה לא סוד שמאז השניים לא עובדים ביחד.
פיט נאבק על הסט ומחוצה לו
המאבקים של פיט התחילו בשלב מוקדם, הסרט התבסס על ספר ולפי בראד, כל החלקים הטובים ביותר של הדמות נחתכו מהסרט. מה שהופך את העניינים, מעריצים פוצצו את הסרט לתפקיד של טום קרוז, הוא כנראה לא התאים לחלק כזה. בסופו של דבר, הדברים נעשו כל כך גרועים שבראד שקל לעזוב את הסרט לגמרי.
שיחת טלפון הרגיעה אותו בסופו של דבר ואפשרה לכוכב לסיים את הסרט, "אני אומר לך, יום אחד זה שבר אותי. זה היה כמו, 'החיים קצרים מדי בשביל איכות החיים הזו'. התקשרתי לדוד גפן, שהיה חבר טוב. הוא היה מפיק, והוא בדיוק בא לבקר. אמרתי, 'דוד, אני לא יכול לעשות את זה יותר. אני לא יכול לעשות את זה. מה זה יעלה לי לצאת?' והוא אומר, בשלווה רבה, 'ארבעים מיליון דולר.' ואני אומר, 'בסדר, תודה'. זה בעצם הוריד ממני את החרדה. הייתי כמו, 'אני חייב להתייצב ולרכוב על זה, וזה מה שאני הולך לעשות."
המיקומים שיחקו גם הם תפקיד. פיט נהנה מהחלק של ניו אורלינס אבל הוא לא יכול היה לומר את אותו הדבר על התקופה שלו בלונדון, "הדבר הגדול שיצא מהסרט הזה הוא שהוא הוליד את רומן האהבה שלי עם ניו אורלינס", אמר. "צילמנו בלילות. אז פשוט רכבתי על האופניים שלי כל הלילה. הכרתי שם כמה חברים נהדרים. אבל אז הגענו ללונדון, ולונדון הייתה חשוכה. לונדון מתה מהחורף. אנחנו מצלמים ב-Pinewood (אולפנים), שהוא מוסד ישן -- כל סרטי ג'יימס בונד. אין שם חלונות. זה לא עבר שיפוץ זה עשרות שנים. אתה יוצא לעבודה בחושך -- אתה נכנס לקלחת הזו, המאוזוליאום הזה - ואז אתה יוצא וחושך."
הסרט התברר כמאבק גדול וזה בא לידי ביטוי בעבודתו של בראד. בסופו של דבר, החוויה הייתה שלילית וזה כולל את מערכות היחסים שלו מחוץ למצלמה. לפי פיט עצמו, הוא וקרוז לא בדיוק פגעו בזה.
"הליכה בכיוונים שונים" עם טום קרוז
על הנייר, זה נשמע כיף, עם זאת, המציאות של פיט וקרוז יחד לא הייתה בדיוק כזו. לדברי בראד, השניים הולכים בכיוונים שונים, "אתה חייב להבין, טום ואני… אנחנו הולכים בכיוונים שונים", הוא מסביר. "הוא הקוטב הצפוני. אני דרומי. הוא בא אליך בלחיצת יד" פיט רוכן קדימה – פיט רוכן קדימה מחקה את השלום ההיפר-אגרסיבי של קרוז – "איפה אני עלול להיתקל בך, אולי לא, אתה יודע?"
פיט גם היה מודה שנראה כאילו הייתה תחרות בין השניים לאורך הסרט, "תמיד חשבתי שיש את התחרות הבסיסית הזאת שמפריעה לכל שיחה אמיתית", אומר פיט. "זה לא היה לא מגעיל בשום אופן, בכלל לא. אבל זה פשוט היה שם וזה קצת הציק לי. אבל אני אגיד לך, הוא תופס הרבה חרא כי הוא בפסגה, אבל הוא שחקן טוב והוא מתקדם הסרט.הוא עשה זאת. כלומר, אתה צריך לכבד את זה."
למרות שהסרט לא זכה להצלחה בעיניו של בראד, הוא ממש לא פגע במסלול שלו. שנה לאחר מכן, הוא היה ב-'12 קופים', ולסיום שנות ה-90, הקריירה שלו השתנתה לנצח כשכיכב ב'מועדון קרב', סרט איקוני שעדיין זכור לטובה היום.
עם כל ההצלחה, בראד יכול להיות בררן בתפקידו, וללא ספק, תפקידים עתידיים לא יכללו את טום קרוסי.
