המבקרים ממש מתלהבים מקומדיית האימה האחרונה של ג'ורדן פיל, לא. בזמן כתיבת שורות אלה, הסרט יצא לאקרנים. והמבקרים כבר קוראים לזה 'יצירת מופת' ומשווים את הבמאי לסטיבן ספילברג ואלפרד היצ'קוק.
כן… זה די שבח…
כמובן, יש הרבה באז על Nope הודות למסע פרסום שיווקי מבריק וחשאי מאוד, שגרם למעריצים לנחש מה באמת הסרט האחרון של ג'ורדן הוא בערך חודשים לפני יציאתו לאקרנים. צוות השחקנים של הסרט גם הפך פיוטי לגבי Nope.
אבל האם הסרט בעצם פנומנלי כמו שכולם טוענים? בעוד הרוב המכריע של המבקרים חושב שכן, יש לא מעט קולות בולטים המכנים אותו אחד הסרטים הפחותים של ג'ורדן. הנה הסיבה…
זהירות: ספוילרים קלים ל-Nope's Nope Ahead…
6 על מה אין בעצם? …כנראה הרבה יותר מדי
אחת הבעיות הגדולות ביותר שיש לאלי-אומרים עם הסרט מ-2022 קשורה לכמות העצומה של התוכן בסרט. בקיצור, חסר לו נושא וסיפור מגובשים.
כפי שכתב המבקר המוערך פיטר בראדשו ב"גרדיאן", "תעלומת העב"מים החדשה, המוזרה, המבולבלת והבלתי ניתנת לעיכול של ג'ורדן פיל נראית כאילו היו לה פיה טובה ופיה מפוקפקת בלידה. הפיה הטובה היא סטיבן ספילברג. שהסרט הזה מחווה מחווה גלויה, שהפיה המפוקפקת היא M Night Shyamalan, של Signs and The Happening: איש המופעים המבריק, לפעמים המעצבן, שגם השפעתו נוכחת - אבל לא מוכרת, ללא הומאז'.זה מרגיש כמו שלט חוצות של סרטים לאירועים בסגנון שימאלן, הכל על השערת טרום ההפצה ובאזז הטריילר: על מה לעזאזל זה יכול להיות? התשובה, בתום שעתיים ורבע היא… הרבה מאוד. טונות. התסריט של פיל עמוס בכ-210% יותר חומר ממה שהוא יכול להתלכד בצורה משמעותית לתסריט בודד עם כל משקל ונקודה דרמטית. העלאת סרט עם דימויים שנונים והנחת יסוד סיפורית בלי מספיק עלילה מעובדת בצורה מספקת כדי להגיע מאחור, זה מה שהפך את סרטו השני, Us, לפחות מהבכורה המפחידה והמצחיקה שלו, Get Out."
5 אין שום סיפור והוא חוזר על עצמו
בהתבסס על מה שכתב פיטר בראדשו, מיק לסאל ב-Datebook טוען ש-Nope באמת לא עוסק בשום דבר. נוסף על כך, זה חוזר על עצמו מדי.
"מה שאין לפיל ב"לא" הוא סיפור או כל דבר קרוב לזה. יש לו מצב, אבל הוא לא מתפתח", כתב מיק. "זה פחות או יותר נשאר איפה שהוא מתחיל, עם גרסאות מפוארות ורועשות יותר של אותה סצנה בעצם.במשך 20 עד 30 הדקות הראשונות, הקהל מחכה ש"לא" יתחיל. ואז הוא מבין: הו לא, זה זה."
4 הדמות של קקה פאלמר לא מפותחת
אחת הבעיות הגדולות ביותר של מבקר פוליגון רוברט דניאלס עם Nope קשורה לדמות הלא מפותחת של קקה פאלמר, אמרלד, שהיא צאצא של שחקן בלאק נשכח שהיה גורם מרכזי ביצירת הקולנוע.
"[סיפור הרקע הוא] חלקית מדוע אמרלד כל כך שבויה בפריצה להוליווד. היא לא רוצה להימחק כמו אביה, או כמו שאר הקריאייטיבים השחורים שאכלסו את הוליווד במשך עשרות שנים, "רוברט כתבתי. "התסריט של פיל צריך לתת לקהל להרגיש את הרצון שלה. יש צדק לתסכול והתקווה שלה שצריכים לעורר נפיחות בלב, או לפחות עניין שורשים. אבל הפיצ'ר המהיר שלה לצוות צילום על האמנות שלה התשוקות עפות כל כך מהר שהקהל בקושי יכול להחזיק מעמד.מי זאת אמרלד, מלבד היותה עצבנית שואוביז קלאסית? פיל מתעניין רק בתשובה לשאלה הזו."
3 לא סותר את ההודעה שלו
בדומה ל-Get Out and Us, ג'ורדן פיל ניסה ליצור סרט ז'אנר שמשקף את החולשות של החברה בחזרה אלינו. במקרה הזה, הרצון של קהל הקולנוע למחזה על פני אופי, לב ומשמעות. אף אחד לא מנסה לשפוך את ההתמכרות שלנו לטלוויזיה בריאליטי, לסרטים בתקציב גדול, לחדשות מרעישות וכמובן לרשתות החברתיות. בעוד שהנושא הזה ניגע, המבקר ריצ'רד לוסון ב"ואניטי פייר" טוען שאין לו משקל רגשי מכיוון שהדמויות אינן מפותחות בצורה אכזרית, כמו גם שג'ורדן סותר את המסר שלו.
"נראה שאף לא רוצה להביע את הכשלים של התקשורת המודרנית תוך התענגות על היכולת שלה. לפחות הגרסה של פיל היא לא מקסימליזם ריק, בניגוד לכל כך הרבה בידור ומציאות מניפולציה אחרת שמסתערת עלינו בכל עת.יש רעיונות אמיתיים ב-Nope, אם כי כאלה שמסתובבים לעתים קרובות על עצמם, שקיימים בסתירה מבלבלת זה לזה. בלבול כזה הוא ללא ספק זכותו של סרט צפוף כמו הסרט הזה ואפילו מתקבל בברכה. אבל דקות הסיום של Nope לא מביאות את הסרט לשום מקום מספק; הוא ממהר לסיומו באופן שמרמז על דקות רבות, אם לא שעות, של סרט שנותר על רצפת חדר החיתוך."
2 החייזר לא עושה הרבה הגיון
בלי להיכנס לספוילרים כבדים, לא מעורב חייזר. זה די ברור מהחומר השיווקי. לכל סרטי החייזרים הטובים ביותר יש חוקים ברורים מאוד של העולם. זאת אומרת שהקהל יודע למה החייזר נמצא שם, מה הם רוצים, מהן החולשות שלו ואיך הוא פועל בתוך מרחב. לדברי אלונסו דוראלדה ב-The Wrap, ג'ורדן לא ממש מבין את ההיבט הזה של הסרט.
"הכללים של איך אדם מושך או לא מושך את תשומת ליבו של החייזר אינם הגיוניים כל כך, והרזולוציה מרגישה סתמית ואקראית."
1 האם הסרט של ג'ורדן פיל כמו סרט של סטיבן ספילברג?
Nope של Jordan Peele מושווה לעבודתו של סטיבן שפילברג. אבל האם הוא מתקרב למקום כלשהו?
"פיל מכוון בבירור לסיפור שמהדהד את ההרפתקה והסכנה של מלתעות ספילברג, עם מרק מעט שכיר חרב של Close Encounters Of The Third Kind למען הסדר הטוב", כתב טוד גילכריסט עבור AV מוֹעֲדוֹן. "הסיבה שהוא לא משיג את הגרסה שלו לסרטים האלה היא לא בגלל שחסרה לו השאפתנות או היצירתיות, אלא בגלל שנראה שהוא עובד לאחור מהמטאפורות שהוא רוצה לחקור ורק אחר כך מגדיר אותן בנרטיב קונקרטי."
טוד המשיך ואמר, "בעוד שהוא יכול היה להפיק תועלת מהספציפיות המכוונת של הבימוי של שפילברג, ההליכה של פיל מרגישה כמו של M. Night Shyamalan - כלומר, לא ממהר ומתפנק יותר ויותר. רצף אחד שמתרחש בלילה ובגשם, וזה מרגיש שאי אפשר שלא לחשוב על, למשל, הבריחה של טי-רקס בפארק היורה, לאור המרחק בין הדמויות והאיום שנשקף על שתיהן.אבל פיל אף פעם לא טורח במיוחד להקים צילומי חוץ בטון של מה שבסצנה שלו הוא מכונית ובית, וכתוצאה מכך, אף פעם אין רגע של דחיפות אמיתית."
