בבחירת השם מרילין מנסון, שילוב של שניים מהסמלים הידועים לשמצה של אמריקה, מרילין מונרו וצ'רלס מנסון, בריאן יו וורנר נתן טון שנוי במחלוקת לקריירה שלו. אבל הוא כנראה מעולם לא חשב שיאשימו אותו במשהו כל כך מתועב כל כך מוקדם.
היו הרבה רגעים שנויים במחלוקת לאורך שלושים שנותיו של מנסון בתעשיית המוזיקה. למעשה, הוא עומד בפני אחת המחלוקות הגדולות בקריירה שלו כרגע. בשנה שעברה, מעריצים החלו להחרים את המוזיקה של מנסון בעקבות האשמות על תקיפה מינית שעדיין יוצאות לאור. כעת הוא מואשם בניצול מיני והתעללות פסיכולוגית.יש לו תומכים בחבריו הקרובים ביותר, כולל ג'וני דפ, אבל זה באמת עשוי לשבור את הקריירה שלו לתמיד.
אבל למרות שזה עשוי להרגיש כמו הסוף למנסון, הייתה תקופה בתחילת הקריירה שלו שהוא חשב שהכל נגמר, הרבה לפני שהוגשו נגדו האשמות כלשהן. הכל הסתכם בטבח.
התקשורת השתמשה בו בתור שעיר לעזאזל
מיד לאחר ההתקפה של אריק האריס ודילן קלבולד על בית הספר שלהם, תיכון קולומביין, ב-20 באפריל 1999, שבה הרגו 12 תלמידים, ומורה אחד, אנשים ועיתונות נזקקו לשעיר לעזאזל. מנסון היה השעיר לעזאזל.
שמועות התחילו ששני התלמידים היו מעריצי מנסון, לובשים את החולצות שלו בזמן שהם ביצעו את המעשה הנתעב שלהם ושהשירים שלו נתנו להם השראה לרצוח את כולם בבית הספר שלהם.
"Killers Worshiped Rock Freak Manson" הייתה הכותרת הראשית של The Sun, ו-The Daily Star כתב, "Nutters Loved Evil Pop Hero."הטיימס הציג פרופיל של מנסון במאמר בשם "Cult Following Of Rock Star Who Aped Serial Killer", והעיתונאית אליזבת ג'אדג' (שם משפחה אירוני) כתבה, "אף אחד לא אומר שזו אשמתה של מרילין מנסון, אבל אנשים צריכים לדעת מי הוא."
זה נעשה רציני כאשר 10 סנאטורים אמריקאים כתבו ל-Seagrams, החברה שבבעלותה חברת התקליטים של מנסון, אינטרסקופ, וביקשו שהיא תנתק את הקשר עם מנסון ו"מוזיקה שמפארת אלימות". בינתיים, ה"גרדיאן" שאל, "האם תרבות הגותית הפכה שני בני נוער לרוצחים?"
מנסון הגיב על ההאשמות ונקט צעדים משפטיים
כל זה דרבן את מנסון לדבר. "זה טרגי ומגעיל בכל פעם שחייהם של צעירים נלקחים באקט של אלימות חסרת טעם. תנחומי יוצאים לתלמידים ולמשפחותיהם", אמר בהצהרתו שהודיעה גם על דחיית חמישה תאריכים בסיור שלו בארה"ב. "אנשים מנסים להתמודד עם ההפסדים שלהם.זו לא אווירה נהדרת לצאת לשחק הופעות רוקנרול עבורנו או עבור המעריצים.
"התקשורת עשתה לעזאזל באופן לא הוגן את תעשיית המוזיקה ואת מה שנקרא ילדי גותי, והעלתה השערות - ללא כל בסיס לאמת - שאמנים כמוני אשמים בדרך כלשהי. הטרגדיה הזו הייתה תוצר של בורות, שנאה, וגישה לאקדחים. אני מקווה שהפניית האצבע חסרת האחריות של התקשורת לא תיצור עוד אפליה נגד ילדים שנראים אחרת."
מנסון כתב גם מכתב בשם "Columbine: Whose Fault Is It?" עבור רולינג סטון. "כשזה מגיע למי אשם ברציחות בתיכון בליטלטון, קולורדו, זרקו אבן ותפגעו במישהו אשם", כתב. הוא כינה זאת צביעות שהחברה סובלת ילדים עם אקדחים ועם זאת "תראה את הפרטים העדכניים של מה שהם עושים איתם."
לא יעלה על הדעת שלילדים האלה אין סיבה פשוטה בשחור-לבן למעשיהם.ולכן היה צריך שעיר לעזאזל. אני זוכרת ששמעתי את הדיווחים הראשוניים מליטלטון, שהאריס וקלבולד היו מתאפרים והיו לבושים כמו מרילין מנסון, שאליה הם כמובן חייבים לסגוד, מכיוון שהם היו לבושים בשחור. כמובן, ספקולציות עלו בכדור שלג והפכו אותי לנער הפוסטרים של כל מה שרע בעולם. שני המטומטמים האלה לא התאפרו, והם לא היו לבושים כמוני או כמו גותיים. מכיוון שאמריקה התיכונה לא שמעה על המוזיקה שהם כן האזינו לה (ק.מ.פ.מ. וראמשטיין, בין היתר), התקשורת בחרה משהו שלדעתם דומה.
עיתונאים אחראים דיווחו בפחות פרסום שהאריס וקלבולד לא היו מעריצי מרילין מנסון - שהם אפילו לא אהבו את המוזיקה שלי. גם אם הם היו מעריצים, זה לא נותן להם שום תירוץ, וזה גם לא אומר שמוזיקה היא האשמה. אמריקה אוהבת למצוא אייקון לתלות בו את אשמתה. אבל, יש להודות, לקחתי על עצמי את התפקיד של אנטיכריסט; אני קול האינדיבידואליות של שנות התשעים, ואנשים נוטים לשייך כל מי שנראה ומתנהג אחרת לפעילות בלתי חוקית או לא מוסרית.
מנסון אמר שהוא לא רצה להתראיין באותו זמן כי "לא רציתי לתרום לעיתונאים ואנשי האופורטוניסטים האלה שרוצים למלא את הכנסיות שלהם או להיבחר בגלל האצבע המתחסדת שלהם- מצביע."
"מחלוקת מהסוג הזה לא עוזרת לי למכור תקליטים או כרטיסים, ולא הייתי רוצה שזה יקרה. אני אמן שנוי במחלוקת, אחד שמעז לחוות דעה וטרח ליצור מוזיקה וסרטונים ש לאתגר את הרעיונות של אנשים בעולם מרוכך וחלול. בעבודה שלי אני בוחן את אמריקה שבה אנחנו חיים, ותמיד ניסיתי להראות לאנשים שהשטן שאנחנו מאשימים את הזוועות שלנו הוא באמת רק כל אחד מאיתנו. אז אל תצפו שסוף העולם יגיע יום אחד באוויר הפתוח - זה קורה כל יום כבר הרבה זמן."
בשנת 1999, הוא רשם סימנים מסחריים עבור "מרילין מנסון" כדי להוציא צווים להפסיק ולמנוע לכלי התקשורת שהאשימו אותו בטבח. אבל הנזק כבר נגרם לקריירה ולרווחתו הכללית של מנסון.
הוא אמר לקרנג! "זה היה מאוד קשה. אבל בסופו של דבר, אני מרגיש שיש לי יותר השראה מתמיד לעשות את האלבום החדש". אך כאשר המשיך לקבל איומי מוות.
בשנת 2017, מנסון אמר ל"גרדיאן", "בכנות, עידן קולומביין הרס את כל הקריירה שלי באותה תקופה. קולומביין סגר את חיי, אבל אני לא מפחד לעשות את מה שאני עושה". מה שמחמם את הלב בסיטואציה הוא שתלמיד נתן למנסון חולצה של קולומביין ואמר לו שזה לא בסדר שכולם האשימו אותו בירי. לא משנה מה הדעות שלך על מנסון, "האנשים היפים" לא היו צריכים להאשים אותו במוזיקה שלו.
