סטיבן קינג ממשיך להיות אחד מסופרי האימה הטובים והפופולריים ביותר בחוץ, וספריו רדפו את חלומותיהם של מיליוני מעריצים ברחבי העולם. ניתן לומר את אותו הדבר על הסרטים והתוכניות מצמררות העצמות שהתבססו על יצירותיו, למרות שחלקם, כמו העיבוד המאכזב של המגדל האפל, הטרידו את המעריצים מכל הסיבות הלא נכונות.
רבות מיצירותיו של קינג התבססו בעיירה הבדיונית דרי, מיין, אבל זה לא אומר שאין קשרים מהחיים האמיתיים לספרים שכתב. חלקם התבססו על חוויותיו של המחבר עצמו, אם כי לא בצורה שהייתם מתארים לעצמכם.
הוא מעולם לא נאלץ להילחם במפלצת משנה צורה בשם Pennywise, למשל, והוא מעולם לא חי בעיירה מוצפת על ידי ערפדים. אבל קינג אמר פעם שהוא קיבל השראה לכתוב את Cujo לאחר שפגש כלב סנט בנארד שלא אהב אותו. והמחבר גם אמר שאנני ווילקס באומללות הייתה ייצוג של הקוקאין שפעם החזיק אותו בשבי.
יש עוד הרבה סודות מאחורי הקלעים מיצירותיו של קינג שכדאי לדעת עליהם, כולל הסיפור האמיתי שנתן לו השראה לכתוב את הרומן מ-1983, Pet Sematary. אנחנו לא מציעים שהחתול שלו חזר לחיים כדי להטיל אימה עליו ועל משפחתו, אבל יש כמה קווי דמיון לחוויות שלו בספר ובסרטים.
'Semary Pet' הוא הרומן האפל ביותר של סטיבן קינג
Stephen King כתב את Pet Sematary בתחילת הקריירה שלו, אבל בשל קווי הדמיון לחייו שלו, לקח לקינג ארבע שנים לשחרר את הספר לעולם. זה היה אפל ומטריד מדי, אפילו עבורו, לא מעט בגלל האפלה הבלתי פוסקת המתוארת בסיפור הטרגדיה והאבל המשפחתי של הספר.לא רק שחתול חוזר לחיים לאחר שנקבר במחסן המחמד שגוי באיות, אלא גם ילד.
בסרט משנת 1989, היה זה גייג' בן השנתיים שעלה מהקבר, בסצנות המבוססות ישירות על הרומן. ובסרט 2019, הייתה זו אלי בת ה-8 שחזרה לחיים בטוויסט בסיפורו המקורי של קינג. הסצנות המתרחשות הן בספר והן בסרטים קשות לצפייה בגלל מה שקורה לגיבורים הצעירים, כך שאין זה פלא שקינג היסס לפני שהוציא את ספרו.
למרבה המזל, הסצנות המתייחסות לחייו של המחבר הרבה פחות מטרידות מאלו המתוארות בדף ובמסך.
הסיפור האמיתי שהעניק השראה ל-Pet Semetary
יש מגרש קבורה הודי עתיק בסיפורו של קינג והוא משמש את הילדים המקומיים כבית קברות לחיות המחמד שלהם שנפטרו. הן בספר והן בסרטים, הוא מאוית בצורה שגויה כ-'Pet Sematary', וזה הפך לאחת ההשראות לסיפור האפל של קינג על מוות ותחיית המתים.
באמת היה בית קברות באיות שגוי מאחורי ביתו של המחבר באורינגטון, מיין, וזה היה מקום קבורה לילדים מקומיים כדי להניח את חיות המחמד המתות שלהם למנוחות. למרבה המזל, אף אחד מהם לא חזר לחיים (עד כמה שידוע לנו) אז זה לא היה המקום המרושע שתואר ברומן של קינג. למעשה, זה היה מקום נחמד למדי לפי ראיון שהעניק קינג ל-Entertainment Weekly, והיתה לו סיבה לקבור שם את החתול של בתו.
למרבה הצער, סמאקי מת באופן דומה לכנסייה, החתול שחזר לחיים ביצירתו הבדיונית של קינג. לא רחוק מביתו של המחבר היה נתיב מרכזי של משאית וכאן נהרגה החתולה של בתו. לאחר מכן היה עליו להסביר לבתו מה קרה לסמאקי, כפי שעשה האב בסיפור הבדיוני.
באתר של סטיבן קינג, המחבר מסביר כיצד בנו אוון (כיום סופר בעצמו), יכול היה להיות עוד נפגע. הוא מדבר על כך ביחס לספרו ולדרכים השונות שבהן חוויותיו מהחיים האמיתיים נקשרו לסיפור שהוא הביא בסופו של דבר לדף.
קינג הוסיף את המנה המקובלת שלו של העל-טבעי לספר שכתב בסופו של דבר, חלקית בהשראת ספר שקרא על הוונדיגו, רוח רעה עתיקה שיכולה לכאורה להחזיק אנשים ולהניע אותם לקניבליזם. למרבה המזל, נראה שזה אינו אלא פולקלור הודי, אבל זה כן סיפק את הבסיס לרגעים המפחידים שהופיעו הן על הדף והן על המסך.
