לא חסרות ביקורות איומות על Space Jam 2. הסרט מחזיק בדירוג תהומי Rotten Tomatoes ואפילו נורא ב-IMDb. בעצם אין מבקר קולנוע שנהנה מזה, ונראה שהקהל שונא את זה אפילו יותר… איפשהו מייקל ג'ורדן צוחק, לברון ג'יימס בוכה, והאחוזה של קובי בראיינט נושמת לרווחה.
למרות שחלק מגינים על הסרט בטענה שהוא נוצר לילדים, האמת היא… כך גם היה ה-Space Jam הראשון והוא לא היה מבאס. כך גם הרבה 'סרטי ילדים' וישנם כמה מיוחדים באמת בחוץ. אבל לא Space Jam 2. זו שריפה באשפה ויש סיבה למה. אחד שרוב הסוקרים היה חסר לחלוטין…
הסיבה האמיתית שכולם שונאים את Space Jam 2 היא בגלל שהסרט בעצם שונא את עצמו
בניתוח וידאו פנטסטי על מה שהמעריצים באמת שנאו את Space Jam 2, קפטן Midnight תיאר את סיווג ה-Space Jam הראשון כיצירת מופת בלתי ניתנת למגע כשגיאה ענקית. אחרי הכל, הסרט לא היה הישג פורץ דרך במיוחד.
אוקיי, בטח, לראות את דמויות האנימציה של עולם האחים וורנר/באגס באני לצד אלוף ה-NBA מייקל ג'ורדן היה די מגניב. בסרט היו כמה צחוקים גדולים והסתערויות חזותיות ששמחו אנשים מכל הגילאים. וכן, ל-Space Jam אכן היה מסר נסתר די מעניין שנראה שאבד על הרוב המכריע של המעריצים.
אבל בסופו של דבר זה היה רק שובר קופות פופקורן שנועד להרוויח כסף. Space Jam היה ממש בהשראת פרסומת ופעל כאחד במובנים רבים. זה נכון גם לגבי Space Jam 2 שכן הסרט כולו היה בעצם פרומו לכל נכס בבעלות אולפני האחים וורנר.
חוץ מזה, ל-Space Jam הראשון היה לב. זה לא הפך לבלגן הנפוח והממוסחר שספייס ג'אם 2 לעג למרבה האירוניה ברבות מהסצינות, הגאגים ושמות הדמויות שלו… אהממ… אהמ… אל ג'י קצב.
וזה בדיוק הבעיה העיקרית עם זה אם רוב המעריצים מבינים זאת לגמרי או לא. נראה שלסרט יש רמה של מודעות עצמית לגבי מה זה היה… אחרי הכל, העלילה כולה סובבת סביב רפרנסים (בין אם הם היו מהמטריקס, DC או מ-Clockwork Orange, משום מה). ברצינות, הסרט כולו עוסק בביצי פסחא לא כל כך חכמות שמקדמות את המותג WB.
אז, בגלל הכללתם, נראה כאילו Space Jam 2 מבין שזה מטא. למען ההגינות, כך גם ה-Space Jam הראשון… רק… הוא אהב את עצמו. נראה ש-Space Jam 2 מתעב באופן פעיל את מה שהוא עושה. זו בעצם הנחת היסוד של הסרטון המעולה של קפטן מידנייט.
בספייס ג'אם הראשון, כמו גם בכל קריקטורה מצוירת של באגס באני לאורך ההיסטוריה, בכל פעם שמתייחסים לסרט או להצגה זה בשירות של בדיחה. ב-Space Jam 2, זה רק על הפניה.
יש אפילו סצנה שבה לברון מאזין לפיץ' של אל ג'י.קצב להפיל אותו בפרויקטים אחרים של האחים וורנר כמו משחקי הכס. לברון מכנה את המגרש בצורה נכונה כאיום… ובכל זאת… זה ממש מה ששאר ספייס ג'אם 2 בעצם היה… להפיל את הדמויות של לברון והלוני טונס למספר פרויקטים אחרים של האחים וורנר.
זה לא היה מספיק מודע לעצמו כדי להיות סאטירה (וגם לא סיפק תמורה ראויה לכך) אבל זה היה מספיק מודע כדי לדעת שזה גובל באחת. זה ישר אומר לקהל שיש לו הנחת יסוד נוראית אבל ממשיך כרגיל. אין תמורה. אין הודעה. אין סאטירה אמיתית.
למרות שהקהל אולי לא יוכל לבטא כראוי את הסיבות האמיתיות לכך שהם כל כך שונאים את הסרט הזה, אין ספק שזהו גורם תורם עצום. אחרי הכל, איך יכול קהל לאהוב סרט שאפילו לא בטוח שהוא אוהב את עצמו?
זה נהיה פחות על הלוני טונס
Space Jam התמקד בשני דברים, מייקל ג'ורדן והדמויות של לוני טונס. Space Jam 2 התמקד בלברון ג'יימס ובכל פרויקט של האחים וורנר שיוצג בפלטפורמת הסטרימינג שלהם HBO Max… כולל ה-Looney Tunes.
בזמן שבאגס באני, דאפי דאק ושאר הלוני טונס אולי לא יהיו גדולים כמו שהיו כשהספייס ג'אם הראשון יצא ב-1996, הם הסיבה העיקרית שבגללה מעריצי הסרט הראשון רצו לראות את ההמשך. אבל מה שהמעריצים קיבלו היה בעיקר קליפות של דמויות האנימציה האיקוניות. הדינמיקה הבין-אישית שלהם נזרקה כמעט לחלוטין ואף אחד מהם לא זכה להפגין מימד רב.
במקום זאת, הם הרגישו כאילו הם שם מאותן סיבות כמו סופרמן, טריניטי, ד ר איוויל, סם מקזבלנקה, ענק הברזל, הג'טסון, מייקל בי ג'ורדן מ- Friday Night Lights, Mr. Freeze, דורותי וטוטו, פרודו, מלך הלילה, לורד וולדמורט, הספרטנים מ-300, ובאזיליון דמויות WB אחרות. בקיצור, הם, כמו גם הסרט עצמו, היו רק כלי שיווקי עבור האחים וורנר ו-HBO מקס. וזה מביש.
