דנזל וושינגטון היה בחדשות לא מעט לאחרונה. הוא היה בתהליך של קידום סרטו החדש, הטרגדיה של מקבת, שנכתב וביים ג'ואל כהן מהאחים כהן האגדיים. הסרט מבוסס על המחזה המפורסם של מקבת מאת ויליאם שייקספיר. דנזל מגלם את דמותו של לורד מקבת'.
אליו מצטרפת לקאסט פרנסס מקדורמנד בתור ליידי מקבת', כמו גם קורי הוקינס, בין היתר. כחלק ממסע פרסום זה במדיה, דנזל הופיע ב-The Late Show של CBS עם סטיבן קולברט בדצמבר בשנה שעברה.
השחקן המנוסה נהנה עשרות שנים של קריירה מצליחה מאוד, שעזרה לו לצבור שווי נקי של כ-280 מיליון דולר.
למרבה הצער, הוא איבד את אמו ביוני בשנה שעברה, והשיחה שלו עם קולבר נמשכה לנושא הזה. זה הותיר אותו מאוד נרגש כשהוא נזכר באמו המנוחה, רגע שכתוצאה מכך גרם למעריצי דנזל ושל התוכנית להיות די רגשניים בעצמם.
דנזל וושינגטון מאמין שאמא היא אהבתו האמיתית הראשונה של בן
השיחה בין קולבר לדנזל כיסתה תחומים רבים, כולל רגע שבו המארח דיקלם יצירה שלמה של שייקספיר לאורחו המאוד מתרשם. בקטע מסוים אחד בראיון, הוא ניצל את ההזדמנות להביע את תנחומיו לשחקן על האובדן האחרון של אמו.
בשלב זה עשה דנזל מחווה דומעת ללניס 'לין' וושינגטון המנוח, באומרו, "אם היא אהבתו האמיתית הראשונה של בן.בן… במיוחד בנם הראשון הוא אהבתה האמיתית האחרונה של אמא." לאחר מכן הוא חתם את הרגע בהכרזה "מחר, ומחר, ומחר", קטע מתוך שיח בעל אותו כותרת ממקבת.
'היא הייתה צריכה למות לאחר מכן,' אומר המונולוג. ״היה היה זמן למילה כזו. מחר, ומחר, ומחר, זוחל בקצב הקטנוני הזה מיום ליום, עד ההברה האחרונה של הזמן שנרשם.'
זה היה מחווה די בזמן של דנזל, שדמותו מפורסמת מוציאה את המילים כדי לסמן את תחושת הריקנות של החיים והזמן שלו, בעקבות מות אשתו.
דנזל 'לא בכה בהלוויה של אמו'
קולבר גם הוציא תמונה של דנזל ואמו, כמו גם אשתו, פולטה בטקס פרסי האוסקר ב-1990. הכוכב ההוליוודי זכה זה עתה בפרס הראשון מבין שני האוסקרים שלו, באותו ערב לשחקן המשנה הטוב ביותר לאחר הופעתו ב"תהילה של אדוארד זוויק".
הסתכל בתמונה וניגב את הדמעות מפניו, השחקן הבחין שהוא לא בכה בהלוויה. כשקולבר שאל אותו למה זה המקרה, דנזל פשוט צייץ, "אני לא יודע… אני מניח ששמרתי את זה בשבילך!"
למארח היה תמונה נוספת, הפעם של דנזל צעיר מאוד בתור ברוטוס ג'ונס בסרט הקיסר ג'ונס של יוג'ין אוניל במהלך שנתו הצעירה באוניברסיטת פורדהאם. "הבחור הזה יש לו ביטחון עצמי כאן," ציין קולבר. "זיגמונד פרויד - שהיה לו פגמים - אמר שלבן שמאמין שהוא החביב על אמו, יש לו ביטחון לכל החיים ששום דבר לא יכול לזעזע."
"וואו. אני לא יודע אם הייתי האהוב עליה," השיב דנזל. "נתתי לה את הזמן הכי קשה שאני יכול להגיד לך את זה." לאחר מכן הוא סיכם את הקטע באומרו, "הנאה שלי… תחבק אותם, תאהב אותם!"
דנזל גדל בבית פנטקוסטלי
דנזל נולד בדצמבר 1954 ללין, בעלת מכון יופי ואביו, דנזל וושינגטון האב, שעבד במחלקת המים של העיר ניו יורק, ובחנות כלבו S. Klein On The Square. הוא גם היה שר פנטקוסטליים מוסמך.
על עניין הקשה לאמו, חשף דנזל בראיון למגזין Parade עוד ב-1999. "כשהייתי בן 14, אמא שלי שלחה אותי לבית ספר פרטי בצפון מדינת ניו יורק, וההחלטה הזו. שינה את חיי, כי לא הייתי שורד בכיוון שאליו אני הולך", הוא אמר.
"החבר'ה שאיתם הסתובבתי באותו זמן, חברי הריצה, עשו עכשיו אולי 40 שנה ביחד בבית הסוהר", המשיך. "הם היו בחורים נחמדים, אבל הרחובות קיבלו אותם. הייתה לי את הקרן הפנטקוסטלית הזאת ואמא שהייתה אומרת, 'בן, אתה אף פעם לא יודע מי מתפלל בשבילך'. אז אולי זה לא היה גורלי ליפול למלכודות האלה."
בערך חיים שלמים מאוחר יותר, דנזל יכול לראות את אותו קשר בין אם-בן שמתבטא בין פולטה לבנו הבכור, השחקן עמית ג'ון דיוויד וושינגטון.
