על הנייר, 'ראיון עם הערפד' נשמע כמו שמחה מאחורי הקלעים, בהשתתפות אנשים כמו קירסטן דאנסט, טום קרוז ו- בראד פיט עם זאת, למרות הצלחת הסרט והרכב הכוכבים של הסרט, הדברים היו שונים מאחורי הקלעים. טום קרוז שקיבל את התפקיד הראשי של לסטאט נתקל בהרבה מחלוקות ובאשר לבראד פיט, ובכן, הוא בהחלט שנא את הזמן שלו בסרט, עד כדי כך שהוא כמעט יצא בזמן שהסרט היה בהפקה.
באשר לקירסטן דאנסט, ובכן, הייתה לה חוויה אחרת לגמרי כשראיה שזו הייתה אחת ההופעות הגדולות הראשונות שלה. היא נהנתה ושיבחה את פיט יחד עם קרוז על הגישה שלהם, "אני מרגישה שצפיתי בבראד ב"נהר עובר דרך" וטום היה ברחוק, שאהבתי.הם התייחסו אליי כמו אחות קטנה. זה היה מאוד מתוק, הייתי ילד מאוד תמים בן 12. רק עשיתי את העבודה שלי והם היו מאוד מתוקים אליי."
למרות שפיט היה מעשה כיתתי עם בני גילו, מאחורי הקלעים הוא נאבק.
למרות המאבקים של בראד, הסרט היה הצלחה
מסתבר שסרט הערפדים זכה להצלחה גדולה הן בקופות והן מבחינת הביקורות. הסרט גרף 223.7 מיליון דולר, מספר גדול בתקציב של 60 מיליון דולר. הסרט עצמו גם זכה לשבחים, ה-NY Times כינה אותו, "מפואר, מהפנט ומזעזע באופן דמיון."
הסרט עצמו התבסס על רומן שנכתב ב-1976 על ידי אן רייס. למחבר היו כמה שבחים רציניים לסרט וזה כלל הרבה אהבה להופעתו של בראד פיט, כשגילם את התפקיד של לואי דה פוינט דו לאק, "בראד פיט החדיר מיד את לואי המיואש תחושה מובנת.הוא שיחק את זה פסיבי ושקט, ועבורי ועבור המון צופים (הם מתקשרים אלי ואומרים לי) הוא קיבל את מה שאשמה היא, אשמה לפעמים שאינה קשורה לכל מוות או אובדן אחד. הוא לכד את הייאוש של מישהו שנפל מהחסד, איבד את אמונתו, ראה את מה שהוא לא יכול לעמוד בו. העיניים של בראד, ההתנהגות שלו, הקול הרך שלו לאורך כל הסרט היו קסומים."
בראד השפיע כל כך בסרט, שהמעריצים רצו לראות אותו בסרט ההמשך, "הקוראים שקוראים לי באמת רוצים את בראד בסרטי כרוניקת הערפדים העתידיים. ובכן, בראד? האם בוריטו באמת טוב יותר מאלמוות מלבד כל הבדיחות, היית לואי עדין ושובר לב; מה שלא הרגשת, סחפת אנשים מהרגליים."
סרט ההמשך מעולם לא התרחש, למרות שהיה פטפוט של סדרת טלוויזיה, בהשתתפות טום קרוז. בהתחשב בדרך שבה הדברים התנהלו עבור בראד מאחורי הקלעים, יש לנו סיבה להאמין שהוא לא יהיה מעורב.
בראד כמעט עזב
זה היה ההיבט הצילומי שהניע את בראד לקצה. לפי הראיון שלו עם EW, הוא היה אומלל במהלך תהליך הצילומים. דברים נעשו גרועים מאוד כשההפקה עברה ללונדון, בעונת החורף, "לונדון הייתה חשוכה. לונדון מתה מהחורף. אנחנו מצלמים ב-Pinewood (Studios), שהוא מוסד ישן - כל סרטי ג'יימס בונד אין שם חלונות. זה לא עבר שיפוץ כבר עשרות שנים. אתה יוצא לעבודה בחושך - אתה נכנס לקלחת הזו, המאוזוליאום הזה - ואז אתה יוצא החוצה וחושך". הדברים גם לא עזרו שפיט גילם דמות אפלה, מה שאומר שהוא צריך להישאר אומלל.
הדברים נעשו כל כך גרועים שפיט למעשה יתקשר לסוכן שלו וינסה לעזוב את הסרט. העונש היה יקר מדי, מה שגרם לפיט להתיישב ולסיים את הסרט, "אני אומר לך, יום אחד זה שבר אותי. זה היה כמו, 'החיים קצרים מדי בשביל איכות החיים הזו'. התקשרתי לדוד גפן שהיה חבר טוב.הוא היה מפיק, והוא בדיוק בא לבקר. אמרתי, 'דייוויד, אני לא יכול לעשות את זה יותר. אני לא יכול לעשות את זה. מה יעלה לי לצאת?' והוא הולך, בשלווה רבה, 'ארבעים מיליון דולר'. ואני אומר, 'בסדר, תודה'. זה בעצם הוריד ממני את החרדה. הייתי כמו, 'אני חייב להתייצב ולרכוב על זה, וזה מה שאני הולך לעשות."
לפחות, פיט נהנה מהזמן שלו בניו אורלינס, ולמרות המאבקים, הוא לא מתחרט על הסרט ועל כל מה שהתרחש, "אני לא מקונן על הכישלונות", אמר. "הכישלונות מכינים אותך לשלב הבא. זה צעד שהיית צריך לעשות, ואני בעד זה."
פיט ימשיך לעוד תהילה ועושר בעקבות יציאת הסרט לאקרנים.
