זוכר שפעם אחת וופי גולדברג אמרה לביונסה, "את ביונסה", והתגובה שלה הייתה, "תודה"? תאמינו או לא, אלו רגעים כאלה במהלך ראיונות שמוציאים מהקשרם ומוציאים מפרופורציה, מה שבתורו עלול לגרום לציבור לחשוב בצורה כלשהי על אדם.
ואז יש עריכה, הפוטנציאל להישאל שאלות פולשניות, וכמובן, אדם מסתכן בלומר משהו שאחרים לא ימצאו נעים. עם זאת, האם אלו הסיבות לכך שביונסה לא בוחרת יותר לראיונות?
הקרבות המוקדמים של ביונסה עם העיתונות
בשנים הראשונות של הקריירה שלה, ביונסה ג'יזל נואלס הייתה אמנית צעירה להוט שניצלה הזדמנויות רבות לעשות ראיונות ומסיבות עיתונאים שקידמו את המוזיקה שלה. בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, לא היו הרבה כללים בלתי נאמרים לגבי מה היה מקובל ומה לא היה מקובל חברתית עבור פפראצי או מראיינים לשאול מפורסמים, במיוחד אם הם מראיינים נשים צעירות.
זה הוביל כמה אלילים צעירים להיות נושאים לשאלות בלתי הולמות ומצטמצמות בטירוף, כמו בריטני ספירס שנשאלת אם היו לה שתלים בחזה בגיל 16. זה היה גם למרבה הצער עבור ביונסה.
בתקופתה עם Destiny's Child, היו מחלוקת והשערות סביב דשדוש והחלפת חברים. עד שהנוסחה השתכללה לבסוף עם ביונסה, קלי רולנד ומישל וויליאמס, הקבוצה עברה דרך 3 חברים נוספים.
מנחה רדיו עלה לאוויר ועשה בדיחה בהשוואה בין קבוצת הבנות לתוכנית הריאליטי הפופולרית של הישרדות.עם זאת, למרות שהנגיחה הזו כלפי הצעירות הייתה פוגעת בהתחלה, ביונסה קיבלה השראה ליצור את אחד משירי הלהיטים הגדולים והמצליחים של הקבוצה, "Survivor". היא צוטטה ואמרה שכוונותיה היו "לכתוב לנו מתוך כל השליליות הזו".
ביונסה מתחילה לכתוב מאמרים אישיים במקום לתת ראיונות
זה רחוק מאוד מהאופן שבו בימינו, מכיוון שהיא הרבה יותר שמורה מעיני הציבור וכמעט הפסיקה להתראיין לחלוטין. כדי להתחבר למעריצים שלה מחוץ למוזיקה שלה, היא בוחרת במקום זאת לכתוב מאמרים אישיים לפרסומים בתקשורת.
בחיבור אחד שכתבה עבור The Shriver Report ב-2014, היא קוראת לגברים ולנשים לדרוש שכר שווה בכוח העבודה. היא כתבה, "האנושות דורשת גברים ונשים כאחד, ואנחנו חשובים באותה מידה וזקוקים אחד לשני. אז למה רואים בנו פחות משתווים? הגישות הישנות הללו נקדרות בנו מההתחלה.עלינו ללמד את הבנים שלנו את כללי השוויון והכבוד, כך שככל שהם גדלים, שוויון מגדרי יהפוך לדרך חיים טבעית. ואנחנו חייבים ללמד את הבנות שלנו שהן יכולות להגיע הכי גבוה שאפשר מבחינה אנושית."
בחיבור אישי נוסף שכתבה לווג ב-2018, היא הייתה פתוחה לגבי בעיות דימוי הגוף שלה לאחר שילדה את התאומים שלה, סר ורומי קרטר.
היא כתבה, "אני חושבת שחשוב לנשים ולגברים לראות ולהעריך את היופי בגופם הטבעי. זו הסיבה שפשטתי את הפאות ותוספות השיער והשתמשתי במעט איפור עבור הצילום הזה. עד היום שלי הידיים, הכתפיים, השדיים והירכיים מלאות יותר. יש לי כיס קטן של אמא, ואני לא ממהר להיפטר ממנו. אני חושב שזה אמיתי. בכל פעם שאהיה מוכן לקבל שישייה, אני אעשה זאת. היכנס לאזור החיות ותעיף לי את התחת עד שיהיה לי אותו. אבל כרגע, ה-FUPA הקטן שלי ואני מרגישים שאנחנו אמורים להיות."
הסנגור שלה לשוויון וחיוביות הגוף, בין שאר הערכים שהיא אהובה עליה, השפיע באופן חיובי בהחלט על המעריצים שלה ועל תעשיית הבידור כולה. אבל למה לקחת את הזמן כדי לכתוב את כל זה במקום רק להגיד את זה בראיון?
המשאלה של ביונסה להיות יותר כמו זמרות מהעבר
כפי שמתברר, היא נאבקת עם איך שהיא נתפסת על ידי הציבור כבר עשרות שנים. בסרט התיעודי Beyoncé: Life is but a Dream שיצא לאקרנים ב-2014, היא דיברה על המאבק שלה למצוא מדיום מאושר. "אני תמיד נלחם עם כמה אני מגלה על עצמי. איך אני שומרת על הענווה והרוח שלי? איך אמשיך להיות נדיב למעריצים שלי ולמלאכה שלי? איך אשאר מעודכן, אבל איך אשאר עם נשמה?"
היא אפילו השתמשה בזמרת הנשמה נינה סימון כדוגמה למה שהיא רוצה שיהיה לה, ככל שהציבור צריך לדעת פרטים אישיים על חייה.
"כאשר נינה סימון הוציאה תקליט, התאהבת בקול שלה… אבל לא נשטפת מוח מהחיים היומיומיים שלה, ומה לבשה הילדה שלה ועם מי היא יוצאת כל הדברים שהם באמת לא העסק שלך. זה לא אמור להשפיע על האופן שבו אתה מקשיב לקול ולאמנות, אבל זה כן."
אולי ביונסה פשוט לא אוהבת לעשות ראיונות ומסיבות עיתונאים יותר. בהיותה ביונסה, היא בהחלט יכולה לבטל את הסכמתה לעשות אותם ועדיין יש לה קריירה מצליחה להפליא כאמנית מוזיקה בלעדיהם.
