ננסי מאיירס יודעת שהיא נוטה ליצור סוג מאוד ספציפי של סרט. הסרטים האלה נוטים להציג גיבורות נשים (בדרך כלל מבוגרות יותר), הם מצחיקים אבל גם נוטים לסחוט דמעות, והם מנחמים בצורה יוצאת דופן.
הכותב/במאי/המפיק המוערך זכה להצלחה כזו עם סרטים כמו The Holiday, The Parent Trap, Father Of The Bride ו- Something's Gotta Give בגלל הפרטים העקביים האלה. אבל הסיבה האמיתית לכך שמעריצים אוהבים את הסרטים האלה, בין אם הם יודעים זאת ובין אם לא, היא בגלל שהם אישיים מאוד.
וזה פתח את הדלת למספר נושאים בחייה הפרטיים של ננסי ובין אלו שרצו שהסרטים שלה יהיו מגוונים יותר.
האם משהו שצריך לתת מבוסס על סיפור אמיתי?
במהלך ראיון עם Vulture, ננסי מאיירס הודתה ש- Something's Gotta Give היה התסריט שפשוט "נשפך" ממנה. הסרט של דיאן קיטון, ג'ק ניקולסון וקיאנו ריבס היה אישי מאוד. עד כדי כך שננסי בעצם לא יכלה להפסיק לכתוב.
"[משהו חייב לתת] נשפך, 250 עמודים. תסריט צריך להיות - ובכן, עכשיו הם אוהבים אותם קצרים יותר - כמו 110 עמודים או משהו כזה. אבל מעולם לא כתבתי אחד מתחת ל-130", הסבירה דיאן.
Something's Gotta Give התבססה על מערכת יחסים שניהלה לדיאן בעקבות גירושיה מצ'רלס שייר, ששימש גם כבן זוגה היצירתי בתחילת הקריירה שלה.
"ידעתי לאן מועדות פניי, מה אני רוצה להגיד. פשוט לא ידעתי איך להגיע לשם קצר יותר בהתחלה."
בעלה לשעבר של ננסי מאיירס לא היה מרוצה ממשהו שצריך לתת וזה מסובך
The Parent Trap, שכמעט לא כיכבה בו לינדזי לוהן, סימן מעבר בכתיבתה של ננסי. זה היה הסרט הראשון שהיא לא כתבה יחד עם בעלה לשעבר, צ'רלס שייר.
למרות ששילוב של נישואים ועבודה עלול להוביל לעתים קרובות לבעיות מסיביות, ננסי אמרה שיחסיה עם צ'ארלס היו חיוביים ביותר עד הסוף.
"זה היה בית שמח ופונקציונלי," אמרה ננסי. "יצא לנו לעשות סרטים והילדים והחברים שלהם היו באים לסט כל הזמן. אבל דברים לא נמשכים. אני ממש מקנא באנשים איפה שזה יכול להימשך לנצח. אני חושב שהם ברי מזל, אבל זה לא נורמה."
בעוד שהקשר לא החזיק מעמד, ננסי מצאה קצת השראה בשינוי שחוותה לאחר הגירושים.
לפי הראיון שלה ל"ניו יורק טיימס", צ'ארלס לא הייתה מרוצה מכך שהיא "כרה" באופן יצירתי את מערכת היחסים שלהם עבור Something's Gotta Give וגם It's Comlicated.
אבל ננסי טוענת שמעט מאוד מצ'ארלס קיים בסרטים האלה.
"הדבר היחיד שדומה לו בכל ה- Something's Gotta Give הוא כשהבעל לשעבר - כשהיא מכינה לו סנדוויץ'. אני חושב שהוא שאל אותה איזה סוג של חרדל על הכריך. זה הדבר היחידי הזכיר לי את צ'ארלס. הבעל לשעבר הזה באמת אפילו לא בו. זה מורכב הוא גרסה מוגזמת של צ'ארלס; זה לא צ'ארלס," הסבירה ננסי.
"אבל זה לא התפקיד שלי - אני לא עושה סרטים דוקומנטריים למחייתי. זה מאוד מוגזם. אבל הוא היה מקסים, נכון? כלומר, אלק [בולדווין] שיחק בחור מקסים. והרבה נשים הן גרסאות מוגזמות שלי, אתה יודע? זה החלק ההגזמה שהוא החלק המהנה. אף אחד לא רוצה לראות סרט עליי. תאמין לי."
אבל מה שננסי עשתה במהלך שנות ה-90, ה-2000 ותחילת שנות ה-2010, היה דיבור לנשים בגיל מסוים. אמנם, ננסי אמרה לנשר שהיא לא מתכוונת לעשות את זה…
"אני עושה סרט שאני מרגיש שאני רוצה לעשות. ולמעשה, הם קצת מזדקנים איתי, הדמויות."
העדר הגיוון בסרטים של ננסי מאיירס
מעריצים שמו לב שגיוון לא היה הצד החזק של ננסי מאיירס. למעשה, עמוד טאמבלר אפילו תיעד כל שורה שנאמרה על ידי אדם צבעוני בסרטים שלה.
התראת ספוילר… זו רשימה קצרה מאוד.
כאשר נשאלה על כך על ידי Vulture, ננסי טענה שניסתה כמובן לתקן זאת על ידי שכירת אלכסנדרה שיפ ב- Father of the Bride Part 3 (ish).
"העליתי את זה באמצע כל המחאה של Black Lives Matter, והרגשתי אחריות - שהוא לא חייב להתחתן עם בחורה לבנה כמו שאחותו התחתנה עם בחור לבן. הרגשתי טוב על זה, והרגשתי מאושרת", הסבירה ננסי.
"לפני כן, נטיתי לכתוב משפחות. אנשים במשפחות שהכרתי בעבר היו דומים יותר [בגזע] ממה שהם עכשיו. אני חושב שכל עבודה קדימה תהיה מודעת יותר ממה שאני חושב שהייתי בעבר," המשיכה ננסי.
"אבל כן, לא הייתה לי גברת או גבר מוביל שחור. פשוט לא היה לי. אבל אני חושב שזה היה דבר נהדר שכל המחאות האלה - הכוח שבו הם, אני חושב, פתח את המוח של הרבה אנשים. חשבתי שזה באמת דבר נהדר. הרגשתי מאוד מושפע מזה. באמת עשיתי זאת."
