יש משהו בהופעה על קלאסיקה משנות ה-80 שפשוט מגיעה למקום בכל פעם. בין אם הם סרטי צ'יק, סרטי בחורים או משהו באמצע, הסרטים הטובים ביותר של שנות ה-80 המשיכו לעמוד במבחן הזמן והם נותרו מקור השראה ענק עבור יוצרי הסרטים של ימינו.
מועדון ארוחת הבוקר הוא ללא ספק סרט הנעורים הגדול ביותר שהגיע מהעשור, וגם עכשיו, הסרט מחזיק מעמד ורלוונטי. בטח, יש כמה דברים שהם עכשיו מיושנים או טאבו, אבל בסך הכל, מעט סרטים מהעשור נושאים משקל כמו זה.
אז למה זה אף פעם לא קיבל סרט המשך? בואו נסתכל ונראה!
סצנה שנמחקה סוגרת הכל
מועדון ארוחת הבוקר אולי נראה כמו סרט שמתחנן לסרט המשך כבר שנים, אבל האמת היא שסצנה שנמחקה מסכמת את הדברים. היה הרבה מה לומר על הדרכים שהדמויות עברו, אבל המעריצים מעולם לא קיבלו את סוג הסגירה שהם חיפשו.
הסצנה עצמה מעולם לא נכנסה לסרט, והיא משנה הכל באופן שבו אנחנו מסתכלים על הדמויות האלה. במובנים רבים, זה כמעט מדכא לקרוא על זה, בהתחשב בכמות התקווה שיש בסיום הסרט.
לפי ג'ון קפלוס שגילם את קרל השוער, "אמרתי לבריאן [אנתוני מייקל הול] שהוא הולך להיות סוכן מניות גדול, ימות מהתקף לב בגיל 35. קלייר תנהג בפרבר ותהיה עקרת בית. ג'ון בנדר, אם וכאשר ישחררו אותך מהכלא."
כפי שרבים זוכרים, הסרטים מסתיימים ברגע שהילדים יוצאים לדרכם מהמעצר, ויש אופטימיות שהם יכולים לשנות דברים בחייהם שאיתם התמודדו במהלך הסרט. האפילוג הזה מעין מאפשר לנו לדעת שהמנהלת צדקה כל הזמן ושהדמויות האלה תקועים עם התבנית שבה מצאנו אותן בתחילת הסרט.
מכיוון שזה לא קרה בפועל, אנשים עדיין יכולים לצייר תמונה משלהם של מה שקרה לבני הנוער האלה ברגע שהסרט הסתיים והם חזרו לבית הספר.
מחוץ לסצנה המחיקה הגדולה הזו, לבמאי הסרט היו כמה מילים לומר על יצירת סרט המשך לסרט האהוב.
הבמאי ג'ון יוז לא רצה לעשות סרטי המשך
כדי שייווצר סרט המשך אמיתי, הבמאי ג'ון יוז היה צריך להיות שותף לתסריט ולפרויקט כולו. מסתבר שהיה לו עניין מועט להתקדם עם סרט המשך של מועדון ארוחת הבוקר.
כשדיבר עם הארטפורד קוראנט, ג'ון יוז היה מדבר על סרט המשך לסרט ועל עמדתו נגדו.
הוא היה אומר, "אני יודע שכולם ישמחו לראות את זה, אבל אני יותר מדי אוהב את הדמויות האלה… אין שום תירוץ שיכול אי פעם להכניס אותם לאותו חדר אי פעם. אין שום דבר בחיים שלהם אחרי התיכון שרלוונטי לאותו יום."
סרט ההמשך יכול היה להיות רווחי עבור הבמאי המפורסם, אבל בשלב זה הוא כבש את שנות ה-80 והיווה השראה לדור חדש של יוצרי קולנוע. עם זאת, הוא הודה שהיו כמה רעיונות שהוא יכול היה לעבוד איתם, אבל פשוט לא בפורמט סרט.
הוא היה אומר, "חשבתי על זה. אני יכול לעשות את זה בפרוזה. אני יודע מה יהיה איתם. אני מכיר אותם. אבל לעשות את זה עם שחקנים אמיתיים - עם מולי [רינגוולד] וג'אד [נלסון] ואלי [שידי] - הם לעולם לא יחזרו יחד שוב."
למרות שסרט המשך מעולם לא נוצר, היו הרבה דיונים על גרסה מחודשת אפשרית שמתממשת בשלב מסוים.
שיחות מחודשות צצו
מועדון ארוחת הבוקר הוא סרט שאסור לזלזל בו או להתעסק בו, אבל אולפנים אוהבים להרוויח כסף, ויש שחשבו לנסות לעשות מחדש את הקלאסיקה הזו כדי לאסוף כמה דולרים נוספים.
אתרים כמו Metro דיווחו שניסויים מחודשים של מועדון ארוחת הבוקר בעבר, אבל שום דבר מעולם לא התגלה. פשוט אין טעם לנסות ללכוד שוב ברק בבקבוק, ויהיה קשה להשאיר את אותה השפעה תרבותית שהייתה למקור.
אם הסרט הזה ייעשה שוב אי פעם, צפו שתהיה מהלומה של חלק ואופטימיות של אחרים. כולם היו רוצים סרט טוב, אבל תהיה הרבה חוסר רצון ללכת לראות אותו.
אחרי כל השנים האלה, The Breakfast Club נשאר טוב כתמיד, ובאמת, סרט המשך שלא ראה אור יום היה לטובה.
