לא חסרים סרטי אימה פנטסטיים, אפילו כאלה עם חורי עלילה שאנחנו נוטים לסלוח להם. האמת היא שחלק עצום מהציבור אוהבי הסרטים פשוט מעריץ את תחושת הפחד. כמובן, לא כל סרטי האימה עוסקים בהפחדות קפיצות, נבלים גרועים מהחיים או דימויים אלימים. חלקם פסיכולוגיים יותר, כמו Nocture של Prime Video. אחרים משקפים את מה שהחברה שלנו יכולה להפוך אם תתנו לנו דחיפה בכיוון הלא נכון. זו, בסופו של דבר, יכולה להיות הסיבה ש-The Purge (וכל הזיכיון של Purge) כל כך מפחיד עבור כל כך הרבה… זה יכול מאוד לקרות בחלק כלשהו של העבר הלא כל כך רחוק או העתיד הלא כל כך רחוק שלנו. באופן מצחיק למדי, הרעיון למרחץ הדמים המקיף פעם בשנה הגיע ממשהו שאכן קורה כל יום… Road Rage.
איך הזעם בכביש העניק השראה לטיהור
כן, לפי ראיון של ה-LA Times, זה היה ההשראה לסרטם הראשון של ג'יימס דה-מונקו, סבסטיאן למרסייר וג'ייסון בלום. כמובן שלג'יימס וסבסטיאן לא היה מושג שהרעיון שלהם יהפוך לזיכיון מגה-אימה. למעשה, הם האמינו שאמריקה תדחה בסופו של דבר את הרעיון שלהם מכיוון שהוא נוגע בסכנות של פוליטיקה שמרנית. אבל ג'ייסון בלום, המייסד והמנכ ל המפורסם של Blumhouse Productions, ראה משהו בג'יימס וסבסטיאן, וחשוב מכך, הרעיון שלהם. אולי זה בגלל שהוא נוצר בהשראת אחד המקורות הכי טיפוסיים של כעס ותסכול שכולנו מתמודדים איתם מדי יום… נהיגה.
"אשתי אמרה משהו בתקרית זעם בכביש שנשארה איתי", אמר ג'יימס דמונקו, הסופר והבמאי של The Purge, ל-LA Times. "הבחור הזה כמעט הרג אותנו - ו[אשתי] אדם נחמד, אני מקווה שזה לא משקף אותה בצורה גרועה, אבל היא אמרה משהו כמו, 'הלוואי שהיה לי אחד בשנה', כלומר רצח חוקי אחד.זה היה רגע של כעס, אבל הרעיון של רצח חוקי אחד בשנה נשאר איתי."
כמובן, כל כך הרבה מאיתנו יכולים להתייחס לזה. כולנו עוזבים כל כך הרבה מהכעס שלנו כשאנחנו נוהגים. אמנם נהיגה היא בקלות הדבר המסוכן ביותר שרובנו עושים על בסיס יומיומי, ולכן אמור להיות משהו שאכפת לנו ממנו בלהט, באמת שאין הרבה היגיון מאחורי הרצון להרוג מישהו שניתק אותך. לחלופין, כפי שהתבדח לואי סי סי.קיי, "מישהו שגרם לך להזיז את ההגה קצת שמאלה במשך כל חצי שנייה".
Jason Blum אוהב את זה כי זה היה עצבני
Jason Blum הפך לאחד השמות הבולטים בז'אנר האימה. ובסופו של דבר הוא זה שהפיח חיים ב"טיהור". הוא ראה משהו בקונספט ורצה לגרום לזה לקרות.
"קצת תיגרנו על תגובת הציבור לרעיון כל כך מוזר", אמר ג'ייסון בלום, שהפיק את The Purge. "התנשאות של ארה"ב שבה קיים הטיהור היא קרקע פורייה להפליא לסיפור סיפורים בכל כך הרבה דרכים שונות: מה עושות מדינות זרות? מה עושים פוליטיקאים? איך זה קרה? איך זה התחיל? איך זה ממשיך? מה קורה לכלכלה? מה קורה לאבטלה? יש כל כך הרבה זוויות שאפשר לחקור מהרעיון הזה."
למרות שלקונספט היה טונות של פוטנציאל שבסופו של דבר נועדו לסרטי המשך ולפריקוולים, ג'יימס דה-מונקו באמת לא ידע איך הוא עומד לצאת לדרך. במקום זאת, הוא התמקד בניסיון ליצור את הפרויקט הטוב ביותר שהוא יכול. וזה אומר לזרוק לתוכו עוד מהפחדים האישיים שלו.
"זה היה רעיון כל כך גדול. תמיד פחדתי מאקדחים, אז זה [נועד כ] חקירה של מערכת היחסים של אמריקה עם רובים וחוקי פיקוח על נשק", אמר ג'יימס. "היה חלק בי שכעס מאוד על היקף הסרט הראשון. זה לילה של פשע משפטי באמריקה, ואני חושב שהרבה אנשים זרקו אותי שנשארתי בתוך בית אחד. סבסטיאן ואני ידענו את זה. זו תהיה בעיה, אבל לא היה לנו תקציב."
למרות שהיו לו כמה מיליונים לעשות את הסרט הודות לג'ייסון, ג'יימס ידע שהוא והצוות שלו צריכים לשמור על הרעיון שלהם קטן לסרט הראשון כדי להפוך אותו ליעיל באמת.
"הראשון היה תמיד מחזה המוסר הזה. רצינו להתמקד ב-1%. אבל תמיד רציתי לעשות סרט שלם על הדמות של אדווין הודג' שגילם את הזר. הוא זה שעולה על הדמות רחובות להפוך לראש ההתנגדות עד הסרט השלישי", אמר ג'יימס לפני שהוסיף, "בעיני, [הטיהור הוא] אחד המושגים הגרוטסקיים ביותר בכל הזמנים. אז כל מי שלוקח את זה כאיזושהי רצון חולני או האדרת אלימות… זו הכוונה ההפוכה של יוצרי הסרט."
