זה בטוח לומר ש- MCU הפך למכונת מלחמה בהוליווד, חזקה יותר מכל הנוקמים גם יחד. הבעיה היא שחלק חושבים שהזיכיון הפך חזק מדי.
סרטי מארוול שולטים בכל תפקיד. למרות שיש בעיות כמו פערי שכר ומחלוקות לגבי החלטות מסוימות לגבי הדמויות והסיפורים שלו, ל-MCU יש קהל מעריצים נאמן מאוד וענק שמוכן להתעלם מכמה כישלונות, חלקם גדולים יותר מאחרים. הזיכיון לא מושלם, היו כישלונות בקופות, ולא משנה כמה הם מתאמצים, הם לא מצליחים לחטוף כמה מהשחקנים שהם רוצים לככב בסרטים שלהם.
יש שיטענו שמעריצי ה-MCU הנאמנים נשאבו לתוך מערבולת, בלולאה מתמדת, שבה כל מה שמעניין אותם הוא הסרט הבא שוב ושוב, גם אם הסרטים הבאים אמורים לצאת לאקרנים של חמש שנים אל העתיד. האם זה דבר כל כך מסוכן?
The MCU מוחץ סרטים אחרים
עייפות גיבורי-על הוא מונח שנזרק הרבה בתעשיית הקולנוע לאחרונה. הוא מתאר כיצד לחלק מהאנשים נמאס מסרטי גיבורי על כי יש כל כך הרבה, ואנשים רבים מאמינים בכך, כולל כמה מהבמאים הגדולים ביותר בהוליווד.
לפי מרטין סקורסזה, סרטי מארוול אינם סרטים טכנית כלל. "אני לא חושב שהם קולנוע", כתב סקורסזה בכתבה ל"ניו יורק טיימס" בעקבות הערותיו על Marvel to Empire ב-2019. "אמרתי שניסיתי לצפות בכמה מהם ו שהם לא בשבילי, שהם נראים לי קרובים יותר לפארקי שעשועים מאשר לסרטים כפי שהכרתי ואהבתי אותם במהלך חיי."
הוא לא לבד, פרנסיס פורד קופולה, במאי סרטי הסנדק, כינה פעם את ה-MCU "נתעב". לאחר ההערות הללו, מנהלי MCU כמו Taika Waititi וג'יימס גאן פרסמו את ההפרכות שלהם.קווין פייג' אמר שכל הטיעון מצער כי "כל מי שעובד על הסרטים האלה אוהב קולנוע, אוהב סרטים, אוהב ללכת לקולנוע, אוהב לצפות בחוויה משותפת באולם קולנוע מלא באנשים". עם זאת, כמה מנהלי MCU נמצאים על הגדר.
Vox כתב שהנושא האמיתי שעליו מדברים קופולה וסקורסזה, ואחד שכולם אולי יסכימו עליו, הוא: "קהלים לא הולכים לבתי הקולנוע לראות סרטים כמו פעם, ואולפני הקולנוע מפצים על ידי מתרחקים מסיפורים מקוריים לעבר הימורים בטוחים. ואלו נוטים להיות סרטי גיבורי על יקרים מאוד, סרטי המשך ועיבודים או רימייקים."
אז בעצם, הם מתעבים את העובדה שה-MCU מוחץ את הסיכויים של סרטים קטנים יותר לקבל אי פעם הכרה או אפילו לראות באולם קולנוע. אבל אולי יש כוחות אחרים במשחק.
האם עייפות גיבורי על אמיתית?
Vox גם מציינת שאפשר "לאהוב סרטי מארוול וגם להיות מבועתים מעתיד שבו אף אחד לא עושה שום דבר מלבד סרטי מארוול", כלומר אתה יכול לאהוב את מארוול ועדיין להיות עייפות של גיבורי על.
אבל הבעיה לא באמת טמונה במארוול. זה קשור לתעשיית הקולנוע בכללותה. הסיבה שסקורסזה לא אוהב את ה-MCU היא שהזיכיון מפחיד אותו. הוא חושב שאולפני הקולנוע הפכו נוחים לשחרר סרטי גיבורי על, כי מובטח להם שובר קופות. "במקומות רבים ברחבי הארץ וברחבי העולם, סרטי זיכיון הם כעת הבחירה העיקרית שלך אם אתה רוצה לראות משהו על המסך הגדול."
אבל אפילו במאים של מארוול מכירים בכך שקשה יותר לסרטים קטנים יותר. הוליווד כבר לא יודעת איך להכניס אנשים לבתי הקולנוע אלא אם כן זה עם שובר קופות. זה גם לא עוזר לרוב האנשים לחכות שסרטים קטנים יותר ייצאו בשירות סטרימינג שהם כבר משלמים עליו.
סקורסזה כתב שאנשים רואים רק סרטי מארוול בבתי הקולנוע כי הם כל הזמן מקבלים את מה שהם רוצים. "אם אתה מתכוון להגיד לי שזה פשוט עניין של היצע וביקוש ולתת לאנשים את מה שהם רוצים, אני לא מסכים.זה עניין של תרנגולת וביצה. אם נותנים לאנשים רק סוג אחד של דבר והם ימכרו בלי סוף רק סוג אחד של דבר, כמובן, הם ירצו עוד מהסוג האחד הזה."
עכשיו, בעולם שלאחר המגפה, נראה שכל זה כבר לא מהווה בעיה. במשך שנה שלמה, שוברי קופות היו בסכנה בעוד הפקות קטנות יותר יצאו בראש כשכולנו התכוונו לשירותי הסטרימינג שלנו. תיאטראות נסגרו, וחלקם לעולם לא ייפתחו מחדש ברחבי העולם, והתיאטראות שלנו הפכו לסלון שלנו.
יהיה קשה מתמיד לתעשייה להבין את ההרגלים של צופי קולנוע. עם זאת, כשדיבר על קדם מגיפה, ווקס טען כי עייפות גיבורי על אינה אמיתית, וגם לא הדאגות של סקורסזה.
"אני פשוט לא בטוח אם הרגע הזה בקולנוע עוין בצורה יוצאת דופן יותר אמנות, כפי שטוען סקורסזה מהמכונה ההוליוודית ההומוגנית שקיימת כבר שנים", הם כתבו. "אני מבין את הדאגה הכללית, אבל האהבה שלי לסרטי מארוול ולפארקי שעשועים לא אומרת שאני לא יכול לאהוב דברים אחרים.דברים שסקורסזה יכול אפילו לקרוא להם 'קולנוע'."
CBR מסכים. זו עדיין לא בעיה. אנשים שכן סובלים עם "התסמונת" כנראה עדיין ילכו לבתי הקולנוע לראות סרטים חדשים של מארוול בכל מקרה.
אז אין שום עזר לאף צד של הבעיה. בסופו של דבר, אם מארוול ישמור על טריות, לא תהיה עייפות של גיבורי על שלא עוזרת לסרטים קטנים יותר. זה גם לא עוזר לאנשים שיש להם מקרים חמורים של עייפות כמו סקורסזה. אבל אמנות היא סובייקטיבית, והזמנים משתנים בסופו של יום. מי יודע מה יקרה לחוויית הסרט, אבל אם סרטי מארוול מביאים שמחה, אז הם כאן כדי להישאר, אפילו בכל לוחות הזמנים הקדושים.
