וולט דיסני לא בדיוק היה ידוע בתור האנשים הכי סובלניים ואדיבים בסביבה. למעשה, היה לו מוניטין נורא של היותו אנטי יהודי לחלוטין, גזעני וסקסיסטי בולט. הרבה מהתכונות הללו יצאו למעשה בעבודתו. ואז שוב, רוב האמנות הושפעה מנקודות מבט דוגמטיות או אכזריות ממש שהחזיקו רובם הגדול של האנשים לאורך ההיסטוריה. כמובן, חשוב לזכור שמספר דברים יכולים להיות ובדרך כלל נכונים בבת אחת. במיוחד כשזה מגיע לעובדות על וולט דיסני. האמיתות הן שוולט עשה הרבה דברים צדקה להפליא, העסיק אלפים, הביא חלומות לחיים עבור אינספור אנשים מכל הגילאים, הגזעים, הדתות והאמונות… והוא גם החזיק באמונות די מטרידות.
חלק מהאמונות הללו תמיד היו בלתי מקובלות בעוד שאחרות הן פשוט תוצר של זמנן. בשני המקרים, השקפות אלו מצאו את דרכן לרבות מיצירותיו המפורסמות ביותר. אבל פרויקט אחד, במיוחד, עדיין מעורר מחלוקת בקרב מעריצי דיסני…
זהו הסרט הפוגעני והשנוי ביותר במחלוקת של דיסני…
רוב סרטי דיסני מבוססים למעשה על אגדות ישנות מאוד. ובאגדות האלה, יש שפע של טרופים, אידיאולוגיות ודימויים מטרידים. סרטים אלה כוללים את סינדרלה, בת הים הקטנה, היפהפייה הנרדמת ופיטר פן. לכולם יש אלמנטים שהם יותר מקצת מטרידים בסטנדרטים של היום למרות שהם עדיין מחזיקים ערך בידורי רב, ואפילו נחשבים לסרטי דיסני הטובים ביותר בכל הזמנים.
סרטים אחרים של דיסני מבוססים למעשה על סיפורים אמיתיים, כמו מולאן או פוקהונטס… למרות שבמקרה של שני הסרטים האלה, האמת התעוותה כל כך למטרות בידור והטיה אישית. איבדתי את הפרטים החשובים והאפלים ביותר… ברצינות, אתה צריך לגלות מה בעצם קרה ל"פוקהונטס" בחיים האמיתיים… ואל תתחיל אפילו להתחיל עם הקטע הזה של דונלד טאק בגרמניה הנאצית…
אז יש את הפרויקטים של דיסני שמבוססים על עבודות קיימות. המלט נתן השראה למלך האריות וסיפורי ברר ארנב שסופרו על ידי הדוד ההיסטורי רמוס היו מה שהיוו השראה למה שהמעריצים רואים כסרט דיסני השנוי ביותר במחלוקת… שיר הדרום.
במשך עשרות שנים, הסרט משנת 1946 עורר המון מחלוקת. עד כדי כך שדיסני עצמם אסרו את מכירתו בכל מקום בצפון אמריקה ב-1991.
הסיבה העיקרית שבגללה רבים כל כך מצאו את זה פוגעני היא שזה בעקבות אנשים שחורים שהיו עבדים כפופים למשפחה לבנה בדרום. לא רק זה אלא שהוא הציג את האנשים הצבעוניים האלה כשמחים להיות בנסיבות שבהן הם היו כאשר מציאות העבדות הייתה… ובכן… ברור שהכל מלבד חיובי.
ברור.
אבל לקח הרבה זמן עד שדיסני באמת קיבלה את זה. אחרי הכל, רבים נעלבו ברגע שהוא שוחרר ב-1946 שכן מציאות העבדות לא הייתה תעלומה. ועדיין, דיסני ניסתה לשטוף את זה עם תמונות שמחות ועיוות גדול של האמת.
אחת הסיבות לכך שאולי לדיסני לקח זמן רב להסיר את Song Of The South מהמחזור הייתה בגלל הצלחתה הכלכלית. זה היה הסרט הרווחי ביותר של 1946 ואנשים התלהבו מהשילוב של אנימציה והופעות לייב אקשן. זה גם שימח הרבה קהלים לבנים תוך פגיעה עמוקה בבעלי צבע.
בעוד שלסרטים רבים של דיסני יש אלמנטים בעייתיים ופוגעניים, השיר של הדרום הוא הדיסני הגדול היחיד ששוחרר ונאסר על הסף.
סרטי דיסני רבים עוברים צנזורה… מאת דיסני
למרות ששיר אוף הדרום עשוי להיראות כפוגעני ביותר מבין סרטי דיסני, האמת היא שכמעט כולם מטרידים בהיבט זה או אחר. כמובן, רבים יטענו שזה לא אומר שצריך לאסור אותם. במקום זאת, ההקשר צריך להיות זמין. זה עוזר לנו להיות מודעים יותר לגבי המשמעות של חלק מהשירים, החזותיים והנושאים, כמו גם למה הרעיונות האלה היו פעם כל כך נפוצים.חינוך הוא התשובה… וזו תשובה ברורה לכך.
אפילו חברת דיסני חוזרת ומסתכלת טוב יותר על עבודתם. לפי USA Today, דיסני+ חסמה כמה סרטים לצופים מתחת לגיל 8. סרטים אלה כוללים את פיטר פן, דמבו, האריסטוקרטים והמשפחה השוויצרית רובינסון.
צופים מעל גיל 8 יכולים לצפות בכותרים אלה אך עם כתב ויתור:
"תוכנית זו כוללת תיאורים שליליים ו/או התעללות באנשים או תרבויות. הסטריאוטיפים האלה היו שגויים אז ושגויים עכשיו. במקום להסיר את התוכן הזה, אנחנו רוצים להכיר בהשפעתו המזיקה, ללמוד ממנו ולעורר שיחה ליצור עתיד מכיל יותר ביחד."
כאן אנו חוזרים לרעיון שמספר דברים יכולים להיות נכונים בו-זמנית. אין ספק שלפיטר פן, דמבו, סינדרלה ואפילו Song Of The South היו אינספור מעריצים. אין ספק שרבים מאיתנו כישפו מהקסם, מהשירים ומההרפתקה.אבל מבט אחורה עם הקשר חדש מאפשר לנו לראות את האמיתות הלא כל כך נוצצות האורבות לא הרחק מתחת לפני השטח. זה נותן לנו הזדמנות לעצור, להרהר ולהזכיר לעצמנו איך אנחנו יכולים לעשות ולדרוש טוב יותר.
