לא חסרים מעריצים שתוהים מה קרה לשיין ווסט אחרי A Walk To Remember. האיש היה שובר לבבות מוחלט. לא רק שמנדי מור קצת התאהבה בו, אלא גם כל השאר שראו את הסרט של אדם שנקמן. במובנים רבים כל כך, שיין היה התפקיד הרומנטי האידיאלי לסרט המבוסס על רומן של ניקולס ספארקס.
A Walk To Remember נחשב לאחד מסרטי ניקולס ספארקס הטובים ביותר, אבל זה לא בדיוק הפך את שיין ווסט לשם מוכר. אבל הוא המשיך לשחק בין קריירת מוזיקה סודית…
למה שיין ווסט לוהק ל-'A Walk To Remember'
שיין ווסט אמר ל-Vulture שהסיבה שהוא עלה לתפקיד של לנדון קרטר ב-A Walk To Remember הייתה באמת בגלל הצורך בעבודה.הוא היה, פחות או יותר, בתחילת הקריירה שלו והסיכוי לשחק את התפקיד הרומנטי בסיפור של ניקולס ספארקס היה טוב מכדי לוותר עליו.
"אני לא חושב שהייתי מאוד בררן באותה תקופה, אבל היה לי את הלוקסוס להיות בתוכנית טלוויזיה באותה תקופה שנקראת פעם ועוד פעם. עשיתי שני סרטי נוער לפני A Walk to Remember זה, לסרטי אולפן, פשוט לא הסתדר, מבחינה כספית. אהבתי את הסיפור של ניקולס ספארקס; מיד אהבתי את הבמאי, אדם שנקמן. ברור שידעתי על מנדי מור, אבל לא הכרתי אותה כשחקנית," הסביר שיין.
"לא רצית לעשות יותר מדי סרטי נוער ושלא יצליחו. אבל הסרט הזה היה כל כך מיוחד בסיפור ובתוכן. אדם אמר משהו מיד בסוף הפרויקט, 'הכי גרוע- במקרה, הפכנו את צוות השחקנים. רק דעו שכולכם עשיתם סרט נהדר. לא משנה אם מישהו יראה אותו או לא. פשוט תהיו גאים במה שעשיתם.' וזה סוג של המחשבות שלנו שנכנסות לזה.זה היה סיפור נהדר, וראוי היה לספר אותו. אבל לא ידענו מה עומד לקרות, כמובן."
המוזיקה של שיין ווסט נמצאת ב-'A Walk To Remember'
במובנים רבים, שיין היה האדם המושלם לגלם את לנדון קרטר המהרהר ללא הרף. אבל המעריצים אולי לא יודעים שהוא התאים במיוחד לתפקיד בגלל הרדיפה שלו אחרי תהילה בתור סולן להקה בז'אנר הפאנק רוק המטומטם.
"זו עוד סיבה למה אני חושב שקיבלתי את התפקיד", הסביר שיין. "באותה תקופה, ניגנתי קצת בן מהורהר ב'One and Again'. הייתה לי להקה שניסיתי להרים את הקרקע. תמיד עסקתי ברוקנרול ופאנק רוק, אז לחלופין, זה היה חביב עלי."
בעוד שמנדי מור הייתה ידועה במוזיקה (שהוצגה רבות ב-A Walk To Remember), אף אחד לא ידע שגם שיין סקרן לגבי התחום. עם זאת, קטע מעבודתו של שיין הוצג בסרט לאחר שהבמאי קלט את רוחו של מה שיין עושה.
"הלהקה הקטנה שלי באותה תקופה נקראה Average Joe, אבל ניגנו רק בשביל הכיף. שום דבר לא היה מוגן בזכויות יוצרים. עד שכתבנו את השיר הזה ["אז מה זה אומר?"] ואת הפסקול קיבלנו את זה, לא יכולנו לקבל את הזכויות על Average Joe, ולא היה לנו מושג איך לקרוא לעצמנו ב-24 השעות לעשות זאת. אז פשוט זרקנו על זה את שמות המשפחה שלנו, [ו]זה נראה כמו משרד עורכי דין אז אם אתה מסתכל בעצם על הפסקול, אני חושב שכתוב בו ווסט, גולד, פיצג'רלד או משהו כזה, שהם רק שמות המשפחה שלנו. מאוחר יותר שינינו את [השם שלנו] לג'וני וואס. אבל הדבר המגניב בזה היה ידעתי שמנדי מקבלת מוזיקה בפסקול. ידעתי שזה חלק מהעסקה - כמו שצריך. העליתי שיר שכתבתי וחשבתי שהוא יעבוד לסרט, תלוי אם הם רוצים סגנון כזה של מוזיקה או לא. הם אמרו, 'תראה, אהבנו את ההדגמה, אבל אתה צריך להוציא את הכסף כדי להפיק את זה באמת, ואני לא יכול להבטיח לך כלום. אפילו כשאתה מוציא לא הכסף, עדיין אולי לא נקבל אותו.הטלנו את הקוביות, עלינו לאוקלנד, והקלטנו עם סנדי פרלמן, המפורסמת מימי ה- Blue Öyster Cult. [אנחנו] הפקנו את זה כמו שצריך, וקיבלנו ממנו תקליט זהב, אז זה די מסודר."
השיר אכן הגיע לפסקול ואף הופיע בסרט כאשר לנדון הגיע למוסטנג כדי לטשטש את הילד בתחילת הסיפור.
"יש רגע שבו אתה יכול לשמוע מוזיקת רוק רועשת לפני שאני מכבה את מפתחות המכונית. זה השיר. זה אדם שעושה את זה. הוא לא היה צריך לעשות את זה. הם יכלו פשוט להטיח את זה על פסקול כשיר שאף אחד לא שמע."
באיזה להקה היה שיין ווסט?
אחרי ששיין וחבריו ללהקה הפכו את Average Joe ל-Jonny Was, הם גילו במהרה שקריירה במוזיקה היא לא הדרך הקלה ביותר ללכת בה. במקום זאת, שיין רצה להקדיש יותר זמן למשחק. למרות שהוא כן מצא את עצמו בלהקה אחרת…
"המציאות נכנסה.הפכנו לג'וני וואס, והתחלתי לעבוד על ER, ובסביבות אותה תקופה בדיוק, עשיתי סרט בשם What We Do Is Secret שהתבסס על להקת הפאנק-רוק של פעם שנקראת ה-Germs. במציאות, ממש הצטרפתי אליהם. הם חזרו להיות ביחד, והתחלתי לשיר עבורם כנראה חמש או שש שנים [עד 2009]. סיירנו מסביב, וזה היה די פראי. זה היה מאוד מחתרתי, ו-ER היה מאוד מסביר פנים, למרות שהם כנראה לא ידעו חצי מהזמן שאני אברח ואשחק בהופעה. אבל זו הייתה חוויה כל כך מדהימה. מתישהו אצטרך לכתוב על זה, אבל זה די ריפא את שאיפות הפופ-פאנק שלי באותה תקופה."
