לרוסל ברנד יש הרבה מה לומר על פוליטיקאים ובריאותם הנפשית, והגילוי שלו מזעזע כמו שהוא נכון. מעריצים שלחו את הערותיהם על מצב בריאותו הנפשי של דונלד טראמפ, כמו גם על מצבו של קניה ווסט, שמתמודד כעת על הנשיאות. השאלה הנשאלת היא האם ניתן בכלל לבחור מישהו שאינו חולה נפש.
לראסל ברנד יש דעה על הנושא הזה שצופים רבים לא ציפו לו, אבל יש מספיק תוקף בהצהרה שלו שקשה לטעון שהפרספקטיבה שלו אינה נכונה. במילים פשוטות, ראסל ברנד קובע כי "זה כנראה היה בלתי אפשרי לנצח."הוא מגבה את הצהרותיו הנועזות במבט מהיר לתוך האנשים שניהלו את המדינה בעבר.
בריאות הנפש בעמדות כוח
זה לא נושא שזכה להתייחסות רחבה עד עכשיו. מנהיג מדינה נחשב כאדם מבוסס, משכיל, מאוזן שיכול להתעמק בנושאים הקריטיים ביותר המשפיעים על המדינה ולקבל החלטות נכונות כדי לשפר את אזרחיה.
רובנו מניחים שיש איזשהו תנאי מוקדם של יציבות נפשית שהולך יד ביד עם השגת תפקיד עוצמתי וקריטי כמו הפיכתו לנשיא ארצות הברית. עם זאת, הודות לתעלוליו הפרועים כלפי חוץ ולעתים קרובות לא הולמים של טראמפ, והקמפיין הפוליטי האחרון של קניה ווסט, הזרקור הושם כעת על היציבות הנפשית של שני הגברים הללו ושל המנהיגים שישבו בחדר הסגלגל לפניהם.
המצב הנפשי של מנהיגים קודמים
לפי ראסל ברנד, לא היה נשיא יציב נפשית בהיסטוריה של ארצות הברית. הוא המשיך ואמר "אם אתה מסתכל על הדמויות ההיסטוריות, צ'רצ'יל; מדוכא, ניקסון; משוגעים. קנדי, נשמע כאילו הוא היה מכור למין."
הוא אפילו הרחיק לכת ואמר שמרגרט תאצ'ר שמרה על שפיותה אבל זה בא במחיר של הצורך "להתנתק מהטיפוח שלה". ברנד אומרת שהיא הייתה צריכה "להרוג את הנשי האלוהי שלה כדי להצליח", ורומזת שזה מה שהפוליטיקה עשתה לה, וככה קשה היה לאישה להגיע לקשת הפוליטית. אם ניקח הפסקה כדי להרהר בעומק מה שברנד אומר, ההוכחה היא שם כדי לאמת את ההערות שלו.
ברנד מאמין ש"אם אתה מצביע לאדם, אתה מצביע לאדם חולה נפש", ולכן הוא מציע שלא נצביע לאדם חדש, אלא למערכת חדשה. הוא המשיך ודן בעובדה שלאנשים האלה שמוצבים בעמדות "כוח" אין כוח ממשי כלל. הם בעצם, כפי שהוא מתאר, "שחקנים בתשלום" המשקפים את פעולתה של מערכת רחבה יותר.
