המקור האמיתי של סצנת הקרב של 'Anchorman

תוכן עניינים:

המקור האמיתי של סצנת הקרב של 'Anchorman
המקור האמיתי של סצנת הקרב של 'Anchorman
Anonim

Anchorman הוא בקלות אחד הסרטים הטובים ביותר של וויל פרל. בכנות, תכונת הבמאי הזה של אדם מקיי וסרט ההמשך המצחיק לא פחות שלו צברו קהל מעריצים עצום עד שיש להם אפילו משחק לוח רשמי.

יש פשוט סיפורים מרתקים ומצחיקים בלי סוף מאחורי הקלעים של סרטי אנקורמן. זה כולל איך כשוויל פארל גידל זקן לסרט, כולם חשבו שהוא מזויף.

אבל עוד סיפור מעניין הוא האמת מאחורי יצירת סצנת הקרב בין צוותי מגישי החדשות. הסצנה המוזרה, האלימה והמצחיקה הזו אפילו זכתה לחזרה בסרט ההמשך, אם כי בצורה אפילו יותר לא מציאותית ומוגזמת.

רגעים כאלה הם שהופכים את סרטי אנקורמן לכל כך מיוחדים.

זה גם נתן לנו את אחת השורות הניתנות לציטוט בכל הזמנים, "טוב, זה הסלים במהירות". והסצנה הזו היא שגרמה לאדם מקיי ולצוות שלו למצוא את הטון הנכון של הסרט.

ג'אד אפאטו אמר להם ללכת גדולים

במהלך ראיון עם Vulture על יצירת סצנת הקרב של הסרט הראשון, המוח של יוצר הסרטים אדם מקיי תיאר כיצד ג'אד אפאטו, מפיק הסרט מ-2004, היה זה שדחף אותם ליצור את הסצנה שהקהל בא להעריץ.

וויל פארל ואדם מקיי כתבו למעשה רבים מהרגעים בסגנון Blackboard Jungle ו-The Warriors בתסריט, שבהם לדמויות הראשיות יש את רגעי העמדה המלודרמטיים האלה עם צוות החדשות של ערוץ 9. אבל לא היה להם את הקרב האדיר הזה כשיא. לדברי וויל פרל, האולפן לא חשב שהם מצחיקים ואפילו רצו שהסצינות יחתכו…

למרבה המזל, ג'אד אפאטו ראה בו משהו שהחליפות לא…

"אז ג'אד [אפאטו] היה כמו, 'חבר'ה, אתם צריכים פשוט לנסות לקחת את הכרטיס שבו אתם הולכים רחוק יותר', אמר אדם מקיי, הבמאי והשותף לכותב הסרט, לוולטור. "ואנחנו היינו כאילו, 'למה את מתכוונת?' והוא אמר, 'נו, מה יקרה אם הם אכן ייכנסו לריב?' אז התחלנו לשכתב את זה והבנתי, "אוי, לעיר הזאת כנראה יהיו ארבע תחנות חדשות, ואני לא יודע אם היו להן חדשות בשפה הספרדית אז, אבל אנחנו בהחלט יכולים לרמות ולזרוק את זה שם." ואז היינו כמו, "רגע - אנחנו הולכים לעשות את זה? אנחנו הולכים לריב כנופיות? אני חושב שאנחנו."

הסצנה עבדה בתסריט אבל הציגה אתגרים לוגיסטיים

אחרי שג'אד אפאטו קרא את הטיוטה עם סצנת הקרב שהושלמה, הוא היה נרגש… עם זאת, מפיקים אחרים חששו אם יוכלו להצליח כלכלית. אבל הצוות התאגד ועשה כמיטב יכולתם לצלם את הסצנה כולה ביום אחד.זה התברר כאתגר לא מבוטל מכיוון שהסצנה הכילה קמעות ממספר שחקנים מהרשימה A מעבר לצוות הראשי. ורשימת התמונות הזו המשיכה לגדול עד שבוע לפני הצילום.

"ידענו בדיוק אילו זריקות אנחנו מקבלים. הכל היה מתוכנן. אבל זה היה די צמוד, והדרך היחידה שיכולנו להצליח הייתה להיות כל כך חזק", אמר אדם מקיי.

"אני חושב שזה היה, כאילו, 30 או 40 הגדרות ביום אחד", הוסיף וויל פרל.

למרבה המזל, הם מצאו מקום חיצוני שהיה מנותק מהציבור. כלומר, לא ירוגלו או יפריעו להם בזמן שהם צילמו את הסצנה המהודרת בכוריאוגרפיה ועטורת הכוכבים שהכילה גם רובים, גבר רכוב על סוס, מישהו בוער ותלתן.

וינס ווהן ואנקורמן בקרב
וינס ווהן ואנקורמן בקרב

אדם מקיי תיאר כיצד איש העזר המשיך להמציא רעיונות נשק מגוחכים כדי להפוך את הסצנה לעוד יותר מוזרה: "בחור העזר שלנו, סקוט מגיניס, המשיך לבוא אליי עם נשק.בעיקרון רציתי סליל של הנשק הכי נורא שיכול להיות לך, תערובת של כלי נשק מימי הביניים עם כלי נשק של כנופיות מודרניות."

בסופו של יום, הייתה יריעת ברזנט ענקית עם מבחר כלי נשק שצוות השחקנים יכול לבחור מהם. למרות שכוכבים כמו טים רובינס ובן סטילר, שהיו שם רק כמה שעות היו בעצם רק נשק.

"אני זוכר ששאלתי את עצמי מה לעזאזל קורה! לא ידעתי על זה כלום! וקיבלתי שוט", טען בן סטילר.

זה לא היה שונה מדי מחברי השחקנים הראשיים כמו סטיב קארל שזוכר שקיבלו את הטריידנט בערך "שלוש שניות" לפני שהוא זרק אותו.

בעיקרון, הסצנה הייתה כאוס מאורגן. בין צוות הפעלולים, הניצבים וחברי השחקנים הראשיים בקטטה כוללת… זה היה מהומה מוחלטת.

לוק ווילסון וטים רובינס אנקורמן
לוק ווילסון וטים רובינס אנקורמן

"היו לנו בעצם שלוש יחידות", הסביר הבמאי אדם מקיי. "הייתה לנו יחידה A הראשית, עם כל הקאמואים עם טים רובינס ולוק [וילסון] ווינס [וון] ובן סטילר וכולם. ואז ביימתי יחידה ב' שתקבל תמונות קטנות של דברים בזמן שאנחנו היו יורים. ואז הייתה יחידת פעלולים C. אז בזמן שהייתי יורה, נניח, חותך את זרועו של לוק, מישהו היה דופק לי על הכתף ואומר, "אנחנו עומדים להצית את הבחור." ואז הם היו מרימים לי צדפה ומראים לי את הבחור שבוער."

בנוסף לכל זה… זה היה יום חם במיוחד… זה גרם לכולם להזיע ולהריח נורא.

"למזלי, השיער המזויף והשפם המזויף שלי נשארו. כי אתה יודע, החום יכול להמיס את הדבק", הסביר בן סטילר.

אבל, בסופו של יום, הם קיבלו את הסצנה שהם צריכים והיא הפכה לחלק מההיסטוריה של הקולנוע.

מוּמלָץ: